"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אליהו (אלי), בן מרים ויעקב, הוא נקרא כך על שם סבו, נולד ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בבומביי שבהודו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1970. הוא למד 8 שנים בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון שנקרא: Israel High School בעיר הולדתו. היו לו 3 אחים ואחות אחת. הוא היה הילד השלישי. לאחר שהתיישב בארץ למד בקיבוץ עין שמר את השפה העברית, ושם אף עבד במקצועו - חשמלאי. אליהו היה תלמיד חרוץ והצטיין בעיקר במקצועות הריאלים. הוא נמנה עם חניכי תנועת "בני עקיבא" בהודו והיה חבר בחוג הדרמתי של סניף התנועה שם והשתתף כשחקן בהצגות. הוא היה חובב ספורט ונלהב למשחקי כדורגל וקריקט. הרבה שקד על תחביבו - ליקוט אמרות ופיוטים מן הפולקלור ההודי ותרגומם לאנגלית. אליהו היה רציני בגישתו לחיים, עניו, צנוע ונחבא אל הכלים, מסתגר וביישן מעט, כמו חשש להפגין את רגשותיו כלפי חוץ. חבריו היו מעטים, אך הם אהבוהו מאוד על שהיה ותרן, אוהב שלום ומוכן תמיד לעזור לזולת. מטבעו היה אוהב פשטות, שמח בחלקו ונדיב לב. לאנשים שידם לא הייתה משגת לשלם, עשה עבודות חינם אין כסף. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, סייע להם רבות ונהג בהם כבוד והתחשבות. אליהו גויס לצה"ל במחצית יולי 1972 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהגי תותחים מתנייעים. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. חבריו לצוות ולסוללה אהבו אותו והעריכו את נדיבותו ואת מזגו הטוב, ומפקדו חיבבו אותו וראו בו חייל טוב וצייתן. כל ימי שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לכתוב מכתבים הביתה, ועשה ככל יכולתו כדי להרחיק חששות מלבם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו ללחום בחזית רמת הגולן. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), נהג אלי תותח מתנייע בדרך ליחידתו. מטוסי אויב פגעו במשאית תחמושת שנסעה לידו, ורסיס מן התחמושת שהתפוצצה פגע בראשו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוא יצא מהבית ביום שבת ונפל ביום שישי, היה בן 25 במותו. תרגום מכתב של אליהו: "אבא ואימא היקרים, אלי כותב את המכתב. אני בצבא בסדר, אל תדאגו יותר מדי ואני מוסר לכולם ד"ש שלכם אליהו". בירחון "יד", שבהוצאת ארגון העדה ההודית, פורסם מאמר על דמותו