"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יחזקאל, בן ז'ולייט ועזורי, נולד ביום כ"ו בכסלו תשי"ב (25.11.1951) בקריית מלאכי ולמד בבית-הספר היסודי "אחים" בקריית-מלאכי. יחזקאל ניחן בתבונת-כפיים והצטיין בעיקר במלאכה. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים, החל לעבוד בבניין והשתלם במקצוע הטפסנות במסגרת עבודתו. מטבעו היה חברותי, הרבה לפעול במועדוני-נוער שונים במקום מגוריו והיה מוכן תמיד לעזור לזולת. בן נאמן היה להוריו וטיפל במסירות באביו חולה הלב עד לפטירתו. יחזקאל גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1970 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס רגמים והוסמך כרגם מרגמה 160 מ"מ. אחרי שנפטר אביו, נאלץ יחזקאל לבקש שחרור מוקדם מהשירות הצבאי כדי לטפל באחיו הצעיר. בקשתו נענתה. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מרגמות כבדות, במסגרת שירות המילואים, נשא אישה והמשיך לעבוד במקצועו כטפסן. הוא עמל קשה כדי לכסות את חובותיו ולהתפרנס. אחיו התגורר עמו ועם רעייתו בביתם, ויחזקאל המשיך לטפל בו במסירות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס עם יחידתו ונשלח לחזית סיני, שם השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע יחזקאל ונהרג בהתקפת מטוסי האויב באזור טסה, בציר "עכביש". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-ורבורג. השאיר אחריו אישה ובן (שנולד חצי שנה לאחר נפילתו), שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים לאלמנתו, כתב מפקדו: "יחזקאל היה חייל מסור ובעל יזמה אישית. מפקדיו וחבריו-לנשק העריכוהו מאוד כחבר וכחייל".