"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יוסף, בן רחל וחיים ז"ל, נולד בחודש אלול תש"ד (אוגוסט 1944) בחמאמת שבטוניסיה, ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1960. הוא סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי, בבית-ספר תיכון ובבית-ספר מקצועי בעיר הולדתו. יוסף היה תלמיד חרוץ, הצטיין בעיקר במקצועות הטכניים וניחן בכישרונות רבים בתחום הטכנולוגי. הוא סיים את לימודיו התיכוניים כשהיה בן שש-עשרה וזכה לציון-לשבח על הישגיו בלימוד השפות צרפתית וערבית. נוסף על הישגיו בלימודים העיוניים הצליח מאוד בסיועו לאביו, שהיה חרש-נשק ופתח בית-מלאכה, שתוך שנים אחדות שגשג וחילץ את המשפחה ממצוקתה הכלכלית. כבר כשהיה יוסף בן שתים-עשרה גמלה בלבו ההחלטה לעלות ארצה, בעיקר בגלל תופעות של שנאה והתנכלויות כלפי היהודים בעירו. הוא לא הסתיר את כמיהתו לעלות ארצה ובגלל זאת אירעו לא פעם התנגשויות במפעל של המשפחה. יוסף היה עליז, חברותי ואהוד על מכריו, שכינוהו בשם-חיבה "לוי". בעבודה היה חרוץ ואחראי. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו הענפה. לאחר מות אביו נטל על עצמו את עיקר הנטל של פרנסת המשפחה. תחילה פרנס את המשפחה משכרו כשומר במקשת-אבטיחים, עד שהחל לעסוק בשרברבות ואז הרוויח יפה ויכול לסייע בשיפור מצבה הכלכלי של המשפחה. יוסף גויס לצה"ל במחצית מאי 1962 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות עבר קורס תותחנות ונשלח ליחידת תותחים בינוניים מתנייעים. לימים השלים אימונים נוספים, הוצב ביחידה בתפקיד מפקד-צוות והוענקה לו דרגת סמל. הוא היה תותחן מצוין ולדברי מפקדו היה חייל מסור, חבר נאמן ואדם אהוד על כל מי שהכירו. לאחר תום תקופת שירותו הסדיר הוצב ביחידת מילואים, שבמסגרתה השתתף במלחמת ששת הימים ובפעולת כראמה והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששוחרר מהשירות בצה"ל עבד כשרברב עצמאי וראה ברכה בעמלו. הוא פתח בית-מלאכה קטן ליד ביתו ובו עסק גם בתחביבו - בניית מתקנים מכניים ואלקטרוניים. במלחמת יום הכיפורים השתתף יוסף בקרבות נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) בציר "עכביש" הופגזה הסוללה שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברחובות. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. משפחתו תרמה לזכרו נברשת, כיסא-אליהו ופרוכת לבית-כנסת ברחובות; יחידתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ולזכר שאר חייליה, שנפלו במערכה, ובה דברים על דמותו ועל חייו של יוסף-לוי.