"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ישראל נולד ברומניה וככל הילדים התחנך והתקדם במסלול המקובל של גן הילדים, בית ספר יסודי והשנים הראשונות בתיכון. בשנה ה-12 לחייו פרצה מלחמת העולם השנייה. בעטיה נקטעו לימודיו התיכוניים, בהם למד במגמת החשמל, בה הצטיין מאוד וניקרא בפי מוריו איינשטין. אך בשל התקופה הוא נאלץ לצאת ולעבוד בעבודות חשמל שונות. בגמר המלחמה השלים לימודיו והוענקו לו תעודות המסמיכות אותו כמוסמך במקצוע החשמלאות. באותה עת עצמה הצטרף לתנועת הנוער "בוסליה", שם הכיר את ברכה ליטמן אשר היתה ברבות הימים לאשתו. ב-25 לדצמבר 1947 עלו שניהם על האוניה בשם "פאן-קרשטנט" במגמה להגיע לארץ ישראל. כידוע לא הגיעה אוניה זו לחופי הארץ, אלא נאלצה ע"י הכוחות הבריטיים לעגון בחופי קפריסין. ישראל בן ה-19 וברכה בת ה-18 הגיעו למחנות קפריסין שם שהו שנה וחודשיים ימים. תקופה קצרה לאחר הגיעם לקפריסין מימשו את תכניתם ונישאו. עם הכרזת המדינה ופתיחת שערי הארץ עלו בני הזוג צביאלי לארץ. כאן התנסו בנתיב הייסורים של בתי-עולים למיניהם, חיפושים אחר מקורות פרנסה וניסיונות למצוא מקום מגורים משלהם. אחר חיפושים רבים הגיעו לגן רש"ל, שכונה נידחת בהרצליה ושם הקימו את ביתם הראשון בישראל. כאן גם החלה פרשת החיפושים אחר מקום עבודה במקצוע החשמלאות. באחד הימים נקלע לחברה הקבלנית לחשמל בע"מ בורשטיין את בורשטיין. וזו על אף בקיאותו במקצוע ושליטתו בחמש שפות, לא רצו בעלי החברה לקבלו לעבודה. ישראל לא נואש ובמשך חודשיים הופיע יומיום בחברה וביקש שיתנו לו הזדמנות להוכיח את עצמו, עד שלבסוף החליטו לבחון אותו. תדהמתם של אנשי ההנהלה הייתה גדולה לנוכח העובדה שבפניהם התייצב בעל מקצוע מיוחד ובעל ידע מקיף משלהם, למרות היותם מהנדסים. הפעם ללא היסוסים, החליטו לקבלו לעבודה. כעבור מספר חודשים, נקרא ישראל לשרות צבאי פעיל. כשבעה חודשים לפני שחרורו משרות סדיר, נולדה במזל טוב בתם הבכורה של ישראל וברכה ושם ניתן לה - פנינה. כעבור שלוש שנים נולדה בתם השנייה עפרה. בתום שירותו הסדיר השתחרר מצה"ל וחזר למקום עבודתו, כאן עבד 11 שנה וביצע עבודות רבות היקף. בתום ה-11 שנים התפרקה החברה בה עבד ובמקומה הוקם המפעל ללוחות בקרת חשמל. בעקבות התפרקותה של החברה פנו מהנדסים מחברת "חרות" בע"מ בבאר-שבע וביקשו מישראל שיבוא לעבוד איתם. ישראל נענה לבקשתם והמשפחה כולה עברה להתגורר בבאר-שבע. כאן קיבל על עצמו את התפקיד של מנהל עבודה ראשי. על ישראל באותה תקופה יעידו דבריו של יעקב ברנד, אז מנהל מחלקת החשמל של חברת חרות בע"מ באזור הדרום. מצ"ב מכתבו של יעקב ברנד עצמו. בעת עבודתו במפעלי ים המלח שימש ישראל כמנהל החשמלייה. שם עבד עד יום מותו. הוראות שנכתבו ושרטוטים ששורטטו במו ידיו נשארו במקום ומשמשים את העובדים עד היום. מיום שחרורו משרות פעיל ועד ליום מותו נקרא לשרת במילואים וזאת עשה ברצון ובשמחה. הוא השתתף במלחמת קדש כנהג זחל"מ בקו הראשון ויצא משם שלם ובריא. השתתף במלחמת ששת הימים ושב שלם ובריא. לאחר המלחמה הוסיף לשרת כרגיל במילואים עד ליום בו נקרא לשרת בתעלה. הימים ימי מלחמת ההתשה. באחד הימים החלה הפגזה כבדה מאוד. חבריו לאוהל נהרגו כולם והוא היחיד שלא נפגע. אולם בו ברגע הוכה בהלם, נפל ונפטר. בן 43 שנה היה במותו. השאיר אחריו אשה ושתי בנות. ישראל הובא למנוחת עולמים בחלקה האזרחית בבאר-שבע