"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יוסי, בן שושנה וראובן קיפר, נולד בתאריך 11.8.49 בחדרה. היה בגן תחכמוני עם הגננת אסתר. בי"ס יסודי, 8 כתות, סיים בביה"ס "אחד העם" שבחדרה. המשך לימודיו היו בביה"ס "אורט" נתניה במגמת מלונאות. שלש שנים למד, ושנה רביעית המשיך הכשרתו על אנית הנוסעים "ירושלים" במטבח האניה שבה הצטיין בעבודתו. עבודתו על האוניה נמשכה למרות שמכרוה לזרים, עד לגיוסו לצה"ל, שלשה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. תעסוקתו בצה"ל. הייתה במטבח הקצינים בבסיס תל-השומר. עם סיום שרותו בצה"ל. החל עבודתו בבתי הבראה של קופ"ח ושם קיבל המלצה לעבוד בבית הבראה 3 של צה"ל. בזמנו הפנוי, היה מרכז הצופים בחדרה, ובמקביל עבד במלון "דן קיסריה" בתור סגן שף. בשל הצטיינותו במקצועו, קיבל המלצה להשתלם בחוץ-לארץ ונשלח לשוויץ למשך כשנה. עם המלצות טובות חזר לעבוד במלון "דן קיסריה" עד למותו הטרגי. בבית הצופים שבחדרה קיים חדר זכרון ע"ש הבנים, יוסף ואליקים בו ניהל יוסף את השבט "צופי בני היער" שבחדרה. נקבר ב-21.6.75 בחלקה הצבאית שבחדרה. לזכרו נאמר: "... יוסי, ביישן ושקט מחד גיסא, חברותי ופעיל בכל חברה מאידך. תחילה בכתה ולאחר מכן בסניף הצופים - כחניך, כמדריך וכמרכז שבט. צריף הצופים בחדרה היה למעשה ביתו השני. הוא דאג להחדיר בו חום ויופי. היתה ליוסי נטיה לאסטטיקה, לקשוט וציור, ואלה ניכרים היו בכתליו של הצריף. תכונת המדריך, "האח הגדול" לא הניחה לו גם בצבא. הטירונים, כמה זקוקים היו לעזרה, לחיזוק ולעידוד. ואמנם, הם מצאו ביוסי רגישות, תשומת לב ודאגה. בסיום שירותו הצבאי, כאות הוקרה לפעלו ויחסו, הוזמנו הוריו לחוג את ליל הסדר במחנה הצבא. "הכבוד וההוקרה להם זכה יוסי מכל עבר היה שכרנו", אמרו הוריו. בשעה שעבד בבית ההבראה של קופת חולים בטבעון, ארגן את לימודי השפה העברית לילדי העולים, ואף עזר להורים להתמצא בסבך הביורוקרטיה. יוסי היה בן חם להוריו. לאחר נפילת אחיו אליקים בשנת תשל"א (1971) מלא יוסי גם את מקומו במשפחה. מאושר היה כאשר נתקבל לעבודה ב"דן קיסריה" וזכה להיות קרוב לבית. כאשר יצא להשתלמות באירופה, היתה המשפחה בראש דאגותיו. מכתביו היו מלאי אהבה למשפחה ולארץ. יוסף הרבה לטייל, בעת תקופת ההשתלמות, והירבה לצלם. הנוף היפה מילא את ליבו, אבל הוא ציפה בקוצר רוח לנופי הארץ ולמשפחה..."