"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יגאל, בן משה ושושנה, נולד ביום כ"ד בחשון תש"ח (7.11.1947) בתל-אביב, בחודש שארגון האומות המאוחדות הכריז על הקמת המדינה. אביו, אחד מותיקי ה"הגנה" והמתנדבים לצבא הבריטי במלחמת-העולם השנייה ואמו הייתה חברה ב"הגנה" ובארגון "מגן דוד אדום". הוא למד בבית-הספר היסודי לדוגמה על שם הנרייטה סולד בתל-אביב. בשנים ההן היה פעיל בתנועות-נוער, ב"תנועה המאוחדת" וב"צופי דיזנגוף" בתל-אביב. הוא היה נער שקט, רגיש וחברותי, צנוע בהליכותיו ועניו, ובשל אלה התחבב מאוד על חבריו ועל חניכיו. הוא היה פעיל ומלא מרץ ויצירה. בימי החופשה בקיץ היה נוסע לעבוד בקיבוצים; אהב לעסוק בספורט, בקליעה ובשחמט וזכה גם במדליה על צליחת הכינרת. הוא המשיך ללמוד בבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב וסיים את לימודיו התיכוניים בפנימיה הצבאית, שליד בית הספר הריאלי בחיפה. נער מלא שמחת חיים, שאהב את הים והשמש, אהב לקרוא ספרים ולהאזין למוזיקה. יגאל גויס לצה"ל באוגוסט 1966 והוצב לחיל-התותחנים. הוא עבר קורס צניחה והיה מדריך טירונים תקופה מסוימת. כאשר היה בא הביתה לחופשה קצרה, תמיד היו חברים וחברות מחכים לו. הם אהבו אותו על טוב לבו ועל נכונותו תמיד לעזור לכל - לחברים, לשכנים ולהורים. יגאל היה עלם שמח ועליז ובעל חוש הומור נפלא. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות על שחרור ירושלים ומשם המשיך עם יחידתו ליריחו. אחרי כיבוש הגדה המערבית חצתה היחידה את בקעת הירדן מדרום לצפון והגיעה עד הגולן. לאחר המלחמה סיים קורס קצינים ואחרי כן הוצב ביחידה מבצעית. הוטל עליו תפקיד קשה ומסוכן ויגאל מלא אותו במסירות, בנאמנות, ובהצלחה והועלה לדרגת סגן. בפקודיו נהג יחס חברי, פשוט וללא גינונים. יגאל היה בן למופת להוריו ולמשפחתו והיה מסור להם בלב ובנפש. כמעט יום-יום היה כותב אליהם מכתבים ומשוחח עמם בטלפון כדי שלא ידאגו. הוא השתתף בפעולת כראמה ושימש בה קצין תצפית. הוא נחשב קצין מוכשר וזכה להערכה רבה. הוא התכונן להמשיך בלימודים אחרי תום שירותו. ביום א' בחשוון תש"ל (13.10.1969), נפל בעת מילוי תפקידו בסיני. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. אחרי נפלו הועלה לדרגת סרן. ב"שערים", בטאונו של ארגון העובדים בעיריית תל-אביב-יפו, נכתבו דברים לזכרו ונסקרו קורות חייו; רשימה לזכרו - "יגאל מהמעונות" התפרסמה ב"דבר הפועלת"; הוריו הוציאו לאור לזכרו ספר הנושא את שמו.