"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

רשף דביר בן רחל ויונתן נולד בכ"ז סיון תשמ"ב (18.6.82) בביה"ח הדסה הר "הצופים" בירושלים. בן חודשיים היה כאשר הגענו לבית-שאן. כשהיה דביר בן חמש, ניצל בנס כאשר נפל מטרקטור גבוה ואיבד את הכרתו. דביר למד בביה"ס היסודי "מאיר" בבית-שאן. את לימודיו התיכוניים סיים עם בגרות מלאה וברמה טובה בביה"ס המקיף הדתי "אורט" בית-שאן. דביר היה מלא שמחת חיים ומסור לחבריו, הקדים כל אדם בשלום ובפנים מאירות. בנעוריו השתייך לתנועת "בני עקיבא" ולאחר מכן הצטרף לתנועת "נוער לנוער". אחד מתחביביו העיקריים של דביר היה שירה ושמיעת מוזיקה, הוא השתתף מס' שנים בלהקת פרחי בית-שאן ובבית באופן קבוע היה שר בשבת עם אביו ובני משפחתו את כל פיוטי השבת. בספר המחזור של כיתה י"ב - מחזור ל"ב - כתבו על דביר. "אוהב לשיר ולעשות בלגן בחוץ מבלה את רוב הזמן יש לו את האוטו הכי יפה בבית-שאן ואת כולם הוא לוקח לסיבובים ב-TOWN." דביר התגייס לצה"ל מיד עם סיום בחינות הבגרות לחיל התותחנים והתקבל כלוחם ביחידת הקשר לגדוד רשף - הוא היה גאה בכומתה המיוחדת ובגדוד שנשא את שם משפחתו. דביר אהב את החיים והם אהבו אותו. הדבר הכי משמעותי שנחרט מדביר הוא החיוך שנמשך ונמשך ואף פעם לא מש מפרצופו דביר שירת רחוק מהבית אך השתדל לא להדאיג את הוריו. תמיד אמר "אצלי הכל בסדר". ביום חמישי כ' באב תשס"א 9.8.01, כשנה לאחר שהחל את שירותו הצבאי, נפל דביר בעת מילוי תפקידו, כאשר עמד על משמרתו בישוב אבני-חפץ. דביר הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בבית שאן. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות - יוסי, דויד, אמונה ועידנית. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דביר היה חייל טוב וחבר טוב אף יותר. הוא גילה חוש טבעי לנושא בו עסק והפגין מקצועיות רבה בכל תחומי העשייה של מחלקת הקשר. הוא היה אדם שמח שחייך תמיד ונוכחותו החיובית הורגשה על ידי כל מי שעבר לידו. ללא ספק אחד החיילים הבולטים לטובה במחלקה בפרט ובפלוגה בכלל. מותו השאיר אותנו, חבריו ומפקדיו במחלקה, בפלוגה ובגדוד, המומים וכואבים. חסרונו של דביר יורגש בינינו תמיד".