"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אפרים, בן סלימה ושבתאי, נולד בשנת 1948 בעירק ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. הוא למד בבית-הספר היסודי "עמיאל" בתל-אביב. לאחר עלייתה ארצה השתקעה משפחתו של אפרים בשכונת-התקוה בתל-אביב. בגלל מצבה הכלכלי של המשפחה מרובת-הילדים, החל אפרים לעבוד אחרי שסיים את לימודיו היסודיים. בד בבד עם עבודתו למד במשך שנתיים בערב, בבית-ספר מקצועי. תחילה עבד כעוזר-מתלמד במכונאות-רכב במוסך "שברולט" בתל-אביב, ואחרי-כן עבד כמתלמד במוסך "אהרון" בתל-אביב. אפרים גויס לצה"ל במחצית פברואר 1966 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שעבר קורס נהיגה, הוצב בגדוד תותחנים כנהג של המג"ד. במהלך שירותו השתתף במלחמת ששת הימים, וכעבור זמן השתלם בקורס נהגי זחל"ם, סיימו בציון טוב והמשיך לשרת באותו גדוד, כנהג משאית. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא היה חייל טוב ובעל מקצוע טוב. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כנהג זחל"ם בגדוד תותחנים אחר. ברבות הימים הועבר כנהג זחל"ם לגדוד מרגמות כבדות מתניעות. אחרי שסיים את שירותו הסדיר, עבד כמכונאי במוסך בתל-אביב ובאחרונה עבד בחברת "ליילנד" ביהוד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא אפרים ליחידתו והשתתף עמה בקרבות בסיני. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפגע אפרים ונהרג בקרב מצפון-מזרח לאיסמעיליה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אפרים מילא את תפקידו במסירות ובנאמנות ללא גבול. הוא אהב את כולם וכולם אהבוהו. הוא היה שקט ונימוסי בהליכותיו". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "שמאי" בשכונת התקווה בתל-אביב.