"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה נולד ב- 27.6.1946 בבית-השיטה להוריו - שרה וליטה שחורי, שעלו מרומניה באוניית-מעפילים ב- 1941. בפעוטון ובגן כבר בלטה בו האהבה לשירה. היה מטפס על עצים ומזמר מבין הצמרות. בבית-הספר מקומו בין הפרחחים הגדולים, שביצעו תעלולים ומעשי-קונדס. עם זה - ניכרה בו אהבה רבה לטבע, ולבעלי-חיים במיוחד. הקשיב לציפורים והכירן, אסף חרקים, גידל בעלי-חיים שונים, ותמיד היה לו כלב תורן. היה נלווה אל אבא-ליטה בעבודתו בדיר הכבשים, ובכיתה גבוהה יותר גם הצטרף אל צוות עובדי הדיר, עם מוטל אדר ז"ל. ממוטל הרבה לשמוע ולמד לאהוב שירים וסיפורים חסידיים, והתמיד ביחסו זה גם בבגרותו. אחר-כך באו ימי הצבא. משה גילה אמביציה רבה וכוח רצון עקשני ועקבי. כך עבר את השלבים השונים של החניכות: קורס סיור ומ"כים, וזמן קצר לפני מלחמת ששת הימים סיים קורס-קצינים. כל ימי שירותו ידע משה לשמור על קשר מכתבים עם הבית והמשפחה. מפתיע שפע המכתבים, הרציפות וההתמדה. בכל מצב - גם בתנאים קשים של עייפות ואי-נוחות - ידע למצוא את השעה הקצרה - לכתוב הביתה! לאחר השירות הצבאי הוצע לו לעבוד בהדרכה בתנועה, אך הוא סירב, והעדיף לצאת ל"שירות שנה שלישית" - במשגב-עם. שם הוא בודד ומסוגר בתחילה, אך מלא נכונות לעשות ולתרום- בעבודה, בהדרכת-ילדים ובחיי חברה. הוא נמנה על צוות חברים שניסה לארגן גרעין בני-משקים למשגב-עם. במפגש כזה ב"אפעל" פגש את שלומית. לשניהם היתה זו אהבה ממבט ראשון, ושלומית החליטה לעבור למשגב-עם. ארבע שנים חי משה במשגב-עם, והתלבט מאד אם להשאר בה או לשוב לבית-השיטה. ביוני 1972 נישאו משה ושלומית ובאביב 1973 הגיעה המשפחה הצעירה לבית-השיטה. ביום הכיפורים יצא משה למלחמה והצטרף כקצין תצפית קדמי לפלוגת שריון, שלחמה בגזרה הצפונית של התעלה. ב- 11.10.1973 היה בטנק של פלוגה שהופצצה על-ידי מיגים מצריים, ורוב אנשיה נפגעו. הטנק השרוף נותר בשטח ההפקר שבין הצבאות. ימים רבים היה משה "נעדר". רק ב- 30.12.73 זוהו הגופות והובאו לקבורה בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. ב-13.9.74 הובא משה לקבורת עולמים בקבר אחים בהר הרצל, בירושלים.