רס"ל אסולין אלי ז"ל

מ.א 2135164
בן  29  בנופלו

בן  מזל ויעיש
נולד ב: קזבלנקה, מרוקו
בתאריך: כ"ח בכסלו תשי"ד  5/12/1953
עלה לארץ ב:1963
מקום מגוריו: עפולה
התגייס ב: 18/4/1971
שרת ב: גדוד 55

נפל ב: ז' באלול תשמ"ב 26/8/1982

בקרב במלחמת לבנון הראשונה בסביבות צור מקום קבורתו:  עפולה חלקה: 3  שורה: 2  קבר: 4 
הניח אחריו: אישה ושני בנים: אשר ויובל


בן מזל ויעיש, נולד ביום כ"ח בכסלו תשי"ד (5.12.1953) בקזבלנקה שבמרוקו. אלי נולד במוצאי-שבת, לאחר ההבדלה, ועל כן נקרא שמו אליהו. בהיותו בן 10 עלה אלי לארץ עם הוריו, והם השתקעו בגבעת המורה שליד עפולה. אלי היה מסור למשפחתו. בתקופה שלפני גיוסו עבד ותמך בהוריו ובשבעת אחיו ואחיותיו. אשר, אחיו של אלי, נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, בעת ששירת בחיל-התותחנים. אלי התגייס ל"גולני", ואף השתתף בפשיטה ללבנון. בזמן שירותו ביקש להיות בקרבת בית הוריו, כדי לתמוך בהם מבחינה נפשית, לאחר המשבר שפקד אותם בנפול בנם. ואכן, תרומתו בעניין זה הייתה ניכרת וחשובה. הוא התחייב לשרת שירות-קבע בחיל-האוויר, כשסיים את שירותו הסדיר. לאחר זמן מה, החליט אלי לפרוש מן השירות בצה"ל ולעבוד כנהג בחברת "אגד". באותה תקופה נשא לאשה את ירדנה, נולד לו בן והוא קרא לו אשר - על-שם אחיו שנפל. אלי אהב את הצבא וראה בשירות זכות גדולה, ולכן, לאחר ארבע שנים ב"אגד", חידש את שירותו בצבא-הקבע. הפעם הוא ביקש לשרת בגדוד תותחנים, כדי להמשיך את הדרך, שהחל בה אחיו. הוא שירת ביחידת שדה והתלהב מן המשימות שביצע בגדוד ומן היחס החם שזכה לו מחבריו וממפקדיו. מסירותו למשפחתו לא נפגמה אפילו בתקופה זו. בסופי שבוע התמסר אלי לטיפול בילדיו והעניק להם חיבה וחום לרוב. בגדוד היה אלי נהג האוטובוס של היחידה. מפקד הגדוד העיד עליו, כי אהב את הגדוד בכל מאודו, ואת מרצו השקיע בעזרה לזולת בכל התחומים ואף למעלה מיכולתו. הוא יצר מערכת של יחסי חברות עם כל בעלי התפקידים והתחבב על הכול. משימות שהוטלו עליו בוצעו בלא דופי, ומתוך רצון אהבה וקשר אמיץ. הוריו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו. חבריו מציינים, כי הנסיעות הארוכות עמו היו תמיד חוויה שהיה בה מן הצחוק והבדיחה. זה היה אף הזמן שבו התייעצו עמו חבריו בבעיות שהציקו להם, ומצאו אצלו אוזן קשבת ועצה מועילה. כנהג, בלטו בעבודתו הסדר והארגון, היושר והמסירות לתפקידו. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בצבא-הקבע, חתומה על-ידי ראש אכ"א. אלי נפל בקרב בלבנון, במלחמת שלום הגליל, ביום ז' באלול תשמ"ב (26.8.1982). מחבלים ארבו לאוטובוס שנהג בו, בין צור וצידון. אלי הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. בן 29 היה בנופלו. הוא הניח אחריו אישה ושני בנים: אשר ויובל, הורים ושבעה אחים ואחיות.
נכתב ע"י יוסי רואס בתאריך 12/05/2024 בשעה 21:25:26

פגשתי אותך בכניסה ללבנון בראש הניקרה. שמחת לראות את השכן הצעיר שלך אהבת אותי מאוד.היינו משפחה אחת .אני זוכר שביקשו ממך לתפוס אותי כי יצאתי לבית ספר כיתה ג עם מכנסיים קצרים בחורף .הרמת והחזרת אותי הביתה. נסענו באוטובוס שכה אהבת לעבוד בו.דיברנו כל הדרך אני כיסא אחריך התיק שלי הגדול לימינך עברנו את צור וחיכו לנו בני העוולה ופגעו בך. כדור בראש הספיק להפוך את האוטובוס על צידו הימני . נפלנו לתעלה והשבתי אש לעבר הבית שממנו ירו. היה לי מעצור בנשק לקחתי את שלך M16 קצר. הגיעו כוחות חילוץ משכנו אותך דרך החלון הקידמי של האוטובוס. החזקתי לך את שקית העירוי..בשעה שרופא קר רוח טיפל בך . שאלתי את הרופא מה אתה חושב ? ענה לי אין סיכוי. חשבתי על ההורים שלך שאיבדו ילד יפה נוסף במלחמת כיפור. אני המשכתי משם לצידון עם הנשק שלך ותיק מלא דם . אלי היקר . כל פעם שהלכתי לבקר את אמא שלך זה הסתיים בבכי של שנינו כאילו . סגרתי מעגל במות אימך הייתי שם כשעצמה את העיניים ביום שישי בערב בבית חולים שיבא. יש לי אלבום תמונות שלך בראשי כאילו ראיתי אותך אתמול. מה גם שהשארת יתומים שדומים לך . גם בגובה . חברי.. אח גדול. מתנצל שלא יכולתי לעזור יותר. אנחנו לא ראויים למותך . ❤️❤️❤️


נכתב ע"י לנקרי אהרון בתאריך 27/04/2020 בשעה 22:27:06

את אלי מכיר אני מגדוד 55 במבוא שילה ומלבנון אלי תמיד היה שמח וחייכן בדחן וכל הזמן ראשון להתנדב לעזור כיף היה לנסוע איתו באוטובוס כל הזמן בדיחות וצחוק יהי זכרו ברוך לעד


זכרון אישי

השאירו זכרון אישי לאסולין אלי ז”ל