"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אברהם, בן רחל ויוסף-חיים בקאל ז"ל, למד בישיבת "בני עקיבא" בכפר הרוא"ה. סיים בהצלחה י"א כתות וסרב להמשיך בלימודים לקראת תעודת בגרות כי התנגד באופן עקרוני לשיטת הלימודים החותרת - תוך השקעת שעות רבות מאוד לתעודה בלבד. תעודה - שאין לה שום משמעות, ולא תשווה כלל - ללימוד תורה. בטרם מלאו לו 18 שנה התגייס לצבא. הוא ביקש מאוד לשרת ברבנות הצבאית אך מפקדיו העדיפו את שרותו כסמל מבצעים בחיל התותחנים. לאחר מספר חודשים - ביום י"ט בכסלו תש"מ נקטף באיבו אברהם בקאל ז"ל בעת שרותו, עקב רשלנות ו/או חוסר אחריות של אחד (או יותר) מבעלי דרגה בכירה ביחידתו. ה' יקום דמו !!! אברהם ז"ל השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות: אביו ז"ל סרב להינחם עד יום מותו (כ-12 שנה לאחר מכן). אמו - שקעה בדיכאון עמוק כשמצבה הולך ומדרדר מיום ליום. אחיותיו - לא מפסיקות לבכות על אח שאיננו ויכול היה להיות היום נשוי ואב לילדים, בני דודים לילדיהן הקטנים, וכו' וכו'. בקיצור - עולם ומלואו נלקח מאתנו. "קומה ה', הנשא שופט הארץ, השב גמול על גאים" !