"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אשר גנאח, בן פנינה ומשה, נולד בשנת תש"ז (1946) בלוב. בשנת תשי"א (1951) בהיותו בן ארבע, עלה יחד עם משפחתו ארצה. בילדותו גר באור-יהודה, שם למד בבית הספר היסודי והתיכון המקומיים ובלט כתלמיד חרוץ. אשר היה דמות דומיננטית ביותר בין חבריו, היה מנהיג החבורה ומוקף תמיד בחברים. גם בקרב משפחתו היה כזה, היה לו חוש הומור בריא ובנוכחותו האווירה הייתה תמיד עליזה. כבר בגיל צעיר גילה אשר עניין במכוניות ולאחר השרות הצבאי בחר לעבוד במוסך, עבד כפחח ועד מהרה נתגלה כבעל כשרון מיוחד. בענף כינו אותו "בעל ידי הזהב". אשר אהב מאוד לטייל בארץ ופעם בשבוע נהג לנסוע לפינת חמד אחרת כדי להנות מהנוף שאהב. כמו כן אהב מאוד סרטים ומוזיקה (בעיקר מוזיקה איטלקית). במחצית נובמבר 1964 גויס אשר לצה"ל, עבר את האמון הבסיסי וקורס תותחני נ"ט. בעודו בשרות סדיר פרצה מלחמת ששת הימים, הוא השתתף בקרבות בירושלים. הניצחון שגם הוא תרם להשגתו, הגביר בו את תחושת השייכות לארץ, אהבתו לה ובשלב הזה, גיבש את עמדתו הפוליטית. בתחילת אוגוסט 1967 סיים את השירות הסדיר. את חברתו עליזה פגש ב- 1968 ולאחר שלוש שנות חברות, ב- 1971 נישאו. במקביל רכש אשר יחד עם אחיו מוסך חדש אשר התאפיין בשיכלוליו המודרניים כשהוא מלווה את תכנונו וכן רכש דירה בבנין חדש שבנייתו עמדה להסתיים בסוף 1973, אך לא הספיק לחנוך, לא את ביתו ולא את המוסך. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתה המשפחה כולה מכונסת בבית ההורים וכהרגלו, שעשע אשר את כולם בבדיחותיו ואיש לא חש ברעב הצום. האזעקה הבהילה את אשר ליחידתו והוא נשלח מיד לחזית רמת הגולן. למחרת, טלפן הביתה ומסר ששלום לו. אחר כך יצאה יחידתו לרמת מגשימים כדי לתת סיוע ארטילרי לכוחות צה"ל. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), הפציצו מטוסי האויב את הגדוד שלו ואשר נפגע בהפצצה ונהרג. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל, השאיר אחריו אישה, הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. מפקד הגדוד כתב לרעיה ולמשפחה האבלה: "יקירך נפל כאשר תקפונו מטוסי אויב ובעת שהגדוד עסק בסיוע ארטילרי לכוחות צה"ל, להדוף את האויב הסורי משטחינו ברמת הגולן. אנו מצידנו השבנו אש ובעזרת חיל האוויר נפלו מטוסי האויב מיד לאחר התקיפה אבל לצערנו, לא קודם שפגעו בנו. אם אפשר היה לנחמכם במעט מן המעט הרי זו העובדה שהמשכנו לסייע לכוחות השריון, למרות ועל אף הכאב, הצער והזעם שהיו בלבנו על הנפגעים שבינינו, כי כך לדעתי נמדדת גבורת התותחן - להמשיך ולקיים את הסיוע, למרות כל מה שקורה ביחידה עצמה".