בן
ולנטינה ויבגני
נולד ב:
חרקוב, אוקראינה
בתאריך: כ"ז בסיוון תש"מ
11/6/1980
עלה לארץ ב:13/1/1988
שרת ב:
גדוד 405
נפל ב:
כ"ג באב תשס"א
12/8/2001
חלקה: 6 שורה: 8 קבר: 3
היום אני נזכר בך, כפי שעושים רבים מאזרחי ישראל שנזכרים על אלה שנפלו במילוי תפקידם. זכיתי להכיר אותך בתור חייל בודד, היינו חיילים בודדים ביחד בסוללה. נתת לי ביטחון לדעת שאם אתה יכלת אז גם אני יכלתי. לא היה קל להיות חייל בודד, אבל הבדידות, כמו הרבה דברים אחרים שהיה משותף לשנינו עשתה לנו גם אחדות וחברות. אהבה שלך לארץ ישראל ולעם ישראל, מסע שלך בעלייה ותקופתך בישיבה וגם בצבא, כל זה היה הפך אותך לגיבור. הייתה אחד מחבריי, שנלחם לצידי, והשתמשת בכשרונות שלך לצייר את חולצת הסוללה שלנו, יש לי אותו עדיין וכל פעם שאני לובש אותו אני נזכר בך. אתה, כמוני, לא ידעת עברית אז בצורה מושלמת והיה לשנינו קשה להשתלב. שנינו פחדנו להיות חניף תורן בתירונות, שנינו פחדנו לדבר על הקשר. אבל כשנדרשנו, התגברנו ועשינו את זה. אתה תמיד הצלחת להרים לנו את המורל, ולי באופן אישי. אתה הייתה אחת הנשמות הכי אמינות, נאמנות, עדינות, וחמות שפגשתי. אתה הייתה החייל שלנו שנתן את חייו למען המדינה הזאת, ואני נזכר בך, אזכור אותך לנצח, ואת כל אלה כמוך ששירתו, נלחמו ומתו כדי שכולנו נהיה חופשיים. אני לעולם לא אשכח את החיוך שלך ואת הצחוק שלך, ואני לעולם לא אשכח איך זה הרגיש לשאת את ארונך למסע האחרון שלך. לחבר שלי, יגאל גרמן, למרות השנים שחלפו מאז, אני זוכר אותך היום ולנצח!
הייתי איתו שנינו לבד שבוע של אבטחת ישובים סביב הישוב שערי תקווה. כמה שבועות לפני מותו. יחד התעוררנו בבוקר, יצאנו לסיורים, אכלנו ארוחות, והעברנו את הזמן בשיחות. היה בחור עדין, צנוע, מסור, ונעים הליכות. היה לו קשה עם החיספוס הישראלי והוא ניסה בכל כוחו להשתלב למרות אופיו העדין. כואב לי מאוד שהוא לא זכה להמשיך את מסלול חייו כמו כל השאר. אחרי מותו הייתי בין נושאי הארון שלו במהלך ההלוויה. אני חושב עליו לפעמים ונעצב גם בשביל הוריו שאיבדו ילד חמוד כזה.
זכרון אישי
השאירו זכרון אישי לגרמן יגאל ז”ל