סגן הראל (פרייברג) מיכאל ז"ל

מ.א 2056193
בן  23  בנופלו

בן  צילה ויחיאל
נולד ב: חיפה
בתאריך: ו' בסיוון תש"י  19/5/1950
התגייס ב: אוגוסט 1968
שרת ב: גדוד 9253

נפל ב: ט"ז בתשרי תשל"ד 12/10/1973

בקרב במלחמת יום הכיפורים בצפון סיני מקום קבורתו:  חיפה - חוף הכרמל איזור:  ב'
חלקה: 3  שורה: 13  קבר: 4 

מיכאל, בן צילה ויחיאל פרייברג, נולד ביום ו' בסיון תש"י (19.5.1950) בחיפה. לאחר שלמד בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל" ובבית-הספר התיכון "בית- חינוך" בחיפה, המשיך את לימודיו בטכניון בחיפה. הוא היה תלמיד מצטיין, לא התקשה כלל בלימודים ונתברך בסקרנות וברצון עז לדעת. בכל שנות לימודיו נטל על עצמו לעשות יותר מאשר נדרש. תמיד היה נכון לסייע לזולת ולהעניק מתנות, עידוד ועצה. מיכאל אהב לטפל בצמחים ואהב טבע בכלל ומשום כך הרבה לטייל ברחבי-הארץ. בכל אשר עשה, ניכר בתכונותיו: רצינות, אדיבות, מצפוניות, אלגנטיות ונימוסים טובים. הוא שימש דוגמה לחבריו בבית-הספר והשפיע לטובה על תלמידים קשי-חינוך. מגיל צעיר השתוקק ללמוד ביולוגיה וכימיה ובשתי שנות-הלימודים בטכניון לקח על עצמו מקצועות רבים יותר מכפי שנדרש. במסגרת לימודיו כתב עבודות סמינריוניות, שצוינו לטובה, בנושא עסקות הנשק המצרית-צ'כית והמצרית-סובייטית, ועבודות-מחקר בטבע ובביולוגיה. מיכאל היה חבר בתנועת "הצופים" בחיפה וברבות-הימים עבר קורס לראשי-קבוצות ומדי שנה בשנה הדריך במחנות-הקיץ של התנועה במשקים. הוא המשיך בפעילות גם במסגרת התאחדות הסטודנטים, בפקולטה לכימיה בטכניון, וחבריו בחרו בו כחבר בוועדה המשותפת עם הסגל. הוא היה ספורטאי מצטיין ובבית- הספר התיכון זכה בתעודת-הצטיינות בריצה למרחקים קצרים. כן השתתף באימונים ובתחרויות בענף הכדורסל בבית-הספר התיכון ובטכניון. מיכאל הקדיש הרבה מזמנו למוזיקה ומגיל עשר עד ארבע-עשרה למד נגינה בצ'לו בקונסרבטוריון "דוניה וייצמן" בחיפה. גם לאחר שנאלץ לחדול מנגינה, בגלל עומס הלימודים, המשיך להשתתף בקביעות בערבי-שירה. הוא היה בעל הומור רב ועל אף יחסו הרציני לחיים היה תמיד עליז, ורבים זוכרים אותו כרוח החיה בקרב הסטודנטים שכינוהו בשם- חיבה "מיכי". לא פעם יישב בעיות וויכוחים בהצלחה רבה, על-ידי השמעת הלצה מוצלחת או מילה טובה ברגעי מתיחות. מיכאל היה בן מסור להוריו ובעל למופת לרעייתו והציפם באותות-אהבה וחום ללא-קץ ותמיד היה דואג, מרגיע, אוהב, עוזר, מחלק מחמאות וותרן. מיכאל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס-קצינים, נשלח לקורס קציני- תותחנים. אחרי-כן הוצב ליחידת-תותחנים בדרגת סגן. במלחמת-ההתשה לחם באזור תעלת סואץ ופעמים אחדות נחלץ מסכנת-מוות. אמר עליו מפקד-היחידה : "אילו רציתי לסכם במשפט קצר את תכונותיו, כפי שנתגלו במלחמת-ההתשה, הייתי אומר כי מיכאל היה עדין-נפש וטוב לב - תכונה אצילית שלא כל אחד נתברך בה. מיכה היה טוב מאוד אל החיילים", "התכונות האישיות הבולטות ביותר של מיכה היו: נימוס ועדינות בהתנהגות ובדיבור, נוסף לאחריות וליכולת הרבה לבצע דברים בצנעה ובשקט, ותוך יעילות. כישוריו ותכונותיו האישיות, שהביא עמו מהבית, השלימו יכולת צבאית רבה, שתרמה לכלל ולמדינה". בתקופת-שירותו השתדל תמיד להסיר דאגה מלב ההורים והרעייה ועשה כמיטב יכולתו כדי להרגיעם, במכתבים או באמצעות הטלפון, ביום או בלילה. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), לחם מיכאל עם יחידתו בגזרה הצפונית של סיני ונהרג בהתקפה-אווירית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכאל היה קצין בעל ידע, עצמאי, יעיל, מסור ואהוד". חברו-ליחידה כתב: "כל משימה שהוטלה על מיכה, טובה או רעה, הוא היה מבצעה על הצד הטוב ביותר וללא שום טרוניה. בתקופת- שירות קודמת, התנדב להחליף כמעט את כל הקצינים, שיצאו לחופשה למרות שהדבר לא היה במסגרת תפקידו". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים וקרובי-משפחה על דמותו: "היו בו תכונות טובות: רצינות, שקט, שלווה נפשית, בגרות. תמיד נמנה על העלית של הכיתה", "מיכה היה מודע לבעיותיו של כל אחד מחבריו הסטודנטים ובאורח טבעי פנו אליו בבקשת עצה וסיוע, שהרי הוא היה "האבא של כולם". הוא ידע להפוך את השגרה האפורה למעניינת ועליזה יותר, תודות לאישיותו, ששילבה בהצלחה שיקול-דעת נבון וכושר-חשיבה עם שפע שמחה וגיל", "כשאני נזכרת במיכה, אני נזכרת בחיוך ובצחוק שלו, הוא היה ה"אבא" של הקורס והכל התאספו תמיד סביבו", "יחד עם הצחוק והחיוך נבטו מעיניו של מיכה הרצינות והרצון האדיר לדעת" להנצחת זכרו נוסדה "קרן סגן מיכאל הראל-פרייברג ז"ל" בחיפה, שהיא אגודה רשומה בעלת תקנון ותכליתה לחלק מלגות לסטודנטים מעוטי יכולת בני משפחות ברוכות-ילדים. בשנת 1976 חולקו חמשת אלפים ל"י לחמישה סטודנטים ובשנת 1977 חולקו ששת-אלפים ל"י בשתים-עשרה מלגות, מכספים שנתרמו על-ידי בני המשפחה, תושבי העיר ומוסדות.
נכתב ע"י עמיאל ון ליבן בתאריך 18/10/2021 בשעה 19:49:46

מיכה פרייברג (לימים מיכה הראל) ז״ל ואני שירתנו יחד בכמה תקופות והכרתיו היטב.עשינו טירונות באותה המחלקה בבה״ד 9 בשנת 1968. לא זכור לי אם מיכה עשה איתי קורס משנים טכניים אחרי הטירונות. לאחר שמיכה סיים קורס קציני חת״ם, נשלח לגדוד 402 בו שרתתי כסמל מודיעין. מיכה נתמנה לקמ״ן הגדוד כך שהיה מפקדי הישיר תקופה ארוכה. עבדנו היטב יחד, צוות קטנטן ומיומן. זכור לי כקצין נבון ומקצועי. גם מפקד טוב וגם חבר. התקופה היתה קשה ביותר. מלחמת ההתשה. ומיכה היה קר רוח, משרה שלווה בכל מצב.במילואים שירתנו יחד בגדוד 435. למיטב זכרוני שוב מילא את תפקיד הקמ״ן אך אני הוצבתי באחת הסוללות כך שלא עבדנו שוב בצמוד. במלחמת יום הכיפורים פרס הגדוד בציר מאדים שבגזרה הצפונית של חזית תעלת סואץ. ב-12.10.73 תקפה רביעיה של מטוסי סוחוי מצריים את הגדוד בשתי גיחות. נראה שהטייסים, לאחר שתקפו את הגדוד שלנו, הבחינו שעל הציר כמה מאות מטרים מאיתנו, עומדת שיירה ארוכה של רכבי אספקה שיועדו לכל היחידות בגזרתנו. המטוסים נפנו מאיתנו והחלו לתקוף את השיירה. התוצאה היתה קטסטרופלית. רכבי דלק ותחמושת התפוצצו ובערו במשך שעות.ְ מספר הנפגעים הגיע למאות.בגלל המהומה הרבה לאחר תקיפת השיירה, הודיע לנו הסמג״ד דבדול רק לפנות אותו ערב, שכאשר הגדוד הותקף מיכה נפל. זה היה רגע עצוב במיוחד וחקוק עמוק בזכרוני. מיכה זכור לטוב אצלי לתמיד. ליבי למשפחתו.


נכתב ע"י יוסי יניב בתאריך 20/02/2021 בשעה 17:27:28

היינו יחד בזחלם במלחמה.בזמן תקיפת המטוסים,שכב חצי מטר ממני.סיפרו לי שנפגע מפני שהתרומם כדי לקחת את נשקו ואז נפגע בראשו.אני יצאתי עם כוויות בידיים ובגב. יהי זכרו ברוך. .


זכרון אישי

השאירו זכרון אישי להראל (פרייברג) מיכאל ז”ל