כהן אהרון (ציון) ז”ל

סמל כהן אהרון (ציון) ז"ל

מ.א 469538
בן 19 בנופלו

בן דליה ויעקב
נולד ב: ירושלים
בתאריך: ל' בכסלו תש"ד 27/12/1943
התגייס ב: אוגוסט 1961
שרת ב: גדוד 403 כמפקד פלגה

נפל ב: ה' בכסלו תשכ"ד 21/11/1963

בעת מילוי תפקידו בניצנים באיזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורתו: ירושלים- הר הרצל איזור: ב'
חלקה: 10 שורה: 2 קבר: 4
הניח אחריו: אבא, אמא ושישה אחים ואחיות

אנדרטה לזכרו

אהרון, בן יעקב ודליה, נולד ביום ל' בכסלו תש"ד (27 בדצמבר 1943) בירושלים. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אליאנס" והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון "דעת". בד בבד עם לימודיו עבד באוניברסיטה העברית כפקיד במשרד הדואר. עוד בצעירותו הצטיין אהרון במילוי תפקידיו בזריזות, בנאמנות ובדייקנות רבה. היה חבר בתנועת "הצופים" בשבט קהילה, וכאוהב תיאטרון מושבע, הצטרף לחוג חובבי התיאטרון בהדרכתו של משה הלוי. עלם חמודות היה, בעל מזג טוב, מוכן לסייע לזולתו בכל עת. בשל מזגו הנוח, ההתלהבות והנאמנות שהקרין סביבו היה מוקף תמיד בחברים. היה בקורתי ורגיש לנעשה סביבו. אם נתקל באי צדק חברתי לדעתו, ידע לארגן גילוי דעת או הפגנה על מנת לתקן את העוול. כאשר נוכח לדעת שקיימת סחבת במו"מ בין מוריו בתיכון לבין משרד האוצר, והדבר עלול לפגוע בבחינות הבגרות של כתתו, כתב גילוי דעת ויזם אספות תלמידים על מנת לקדם את פתרון הבעיה. באוגוסט 1961 התגייס לחיל התותחנים, שם עבר את ההכשרות המתחייבות כחייל, כמפקד כתה וכמפקד מחלקה. את כל שרותו הצבאי בילה באימון חיילים שכלל אימון הפרט, הכתה והמחלקה, הן במחנה והן בשדה. חבריו, פקודיו ומפקדיו כאחד, אהבו את סגנון הפיקוד שלו, את הדרך הישירה, החברתית, האבהית והמסייעת בה נהג. מפקדו, סגן אלוף ועקנין יעקב, שהכירו מקרוב, כתב: "הכרתי את אהרון כחייל וכמפקד המשמש מקור גאווה ליחידה ולסובבים אותו. שימש דוגמה אישית, ובגלל אופיו הנוח שימש כמקור עידוד לפקודיו ומפקדיו כאחד". בנובמבר 1963 היה אמור להשתחרר ואף יצא לחופשת שחרור. הכין את עצמו נפשית ורוחנית לדרך שאחרי השחרור מהצבא, עד שהגיע הטלפון ממפקדו, שביקשו לשוב למספר ימים על מנת לסיים סידרת אימונים בניצנים. אימונים הכוללים אימון בסיסי, פרט וכתה. אהרון יכול היה לענות בשלילה לבקשת מפקדו, בשל היותו בעצם בחופשת שחרור, אך זה נגד את אופיו ותכונותיו, ולכן שב לבצע את סדרת האימונים כמבוקש. בלילה ה-21 בנובמבר 1963 קרה האסון. רימון יד, שאחד מפקודיו חימש בצורה לא נכונה, קטע את חייו. הוא נפל כשהוא מקריב את חייו על מנת להציל חברים שעמדו במחיצתו, שכן אהבת רעים הייתה מתכונותיו הבולטות. אהרון השאיר משפחה כואבת: אבא, אימא ושישה אחים ואחיות, שלא יכולים לשכוח לרגע את דמותו הלבבית, את בלוריתו המתנפנפת ואת החיוך הקורן מפניו. יהי זכרו ברוך.