ליברייך צביקה ז”ל – תמיד תותחן

טוראי ליברייך צביקה ז"ל

מ.א 2041566
בן 23 בנופלו

בן חיה ויוסף
נולד ב: לוד
בתאריך: י"ג בסיוון תש"י 29/5/1950
מקום מגוריו: משאבי שדה
התגייס ב: ינואר 1968
שרת ב: גדוד 9256

נפל ב: כ"ג בתשרי תשל"ד 19/10/1973

בקרב במלחמת יום הכיפורים בסיני מקום קבורתו: מגדיאל חלקה: 1 שורה: 1 קבר: 2

אתה שואל אנשים שונים מה היה הקו העיקרי בדמותו של צביקה ומכלם אתה מקבל תשובה אחידה: "החיוך" כן, החיוך המביע טוב לב ואופטימיות הוא שאפיין את צביקה. את שירותו הצבאי החל צביקה בנח"ל. אחרי שנה וחצי עבר לתותחנים. בתחילה עבר קורס נהיגה והפך לנהג. אמר עליו מפקדו, סגן גדעון: "מעולם לא פגשתי נהג מעולה כמו צביקה" ואכן, על כך הייתה גאותו. הוא נהג לספר לכולם כי הוא הנהג המהיר ביותר בגדוד ומסתבר כי להצהרה זו היה כיסוי. בכל הדילוגים היית יכול לראות כיצד הטנק של צביקה מזנק מן העמדה החדשה. תכופות היה מתבדח אודות החבר'ה ה"רוקדים" בתוך הטנק כאשר זה היה דוהר במרחבי החולות תחת ידיו הבטוחות של צביקה. בתחילת המלחמה התלבט צביקה באקדח שהשתלשל לו על ירכו או אז התברר כי הוא משמש כנשק במשאבי שדה, הקיבוץ שלו. ההתמצאות שלו בכלי נשק הייתה לעזר רב לכל חיילי הסוללה. מספרים חבריו: "תא הנהג היה ביתו השני, הוא היה מטפל בו אפילו כאשר לא היו מסדרים. המנוע שלו היה נראה תמיד כמו חדש." ישראל מספר לנו על פרשה מיוחדת במינה: "יצאנו בשבת בבוקר להפגיז את עמדות האויב, ירינו עד שנגמר הפגז האחרון. אז היה עלינו לדלג לאחור כדי להעמיס את הטנק מחדש. כשהגענו אל הכביש נגלה לעינינו מחזה מזעזע: אמבולנסים ובתוכם פצועים נסעו על הכביש - אלא שהכביש היה חסום ע"י משאיות עמוסות תחמושת ודלק. המשאיות לא היו יכולות לרדת מהכביש שכן היו שוקעות מיד בחול הטובעני. משאית אחת חסמה את הכביש ואמבולנס אחד נשאר תקוע מאחוריה, הצוות של צביקה הגיע למקום ומיד נכנס לפעולה. יוחנן מאושר ז"ל הוריד כבל מן הטנק דני ז"ל ואריה חיברו הכבל למשאית וצביקה הניע את הטנק. בצורה זו חלץ הצוות מספר משאיות ואפשר לאמבולנס להמשיך בדרכו." ועוד מספרים על צביקה כי פעם אחת בשעת ירי התקלקל מנוע העזר בטנק. צביקה לא הסס, הוא קפץ לתוך תא הנהג והפעיל כל העת את המנוע הראשי כדי שהירי לא יפסק אף לרגע. חבר אחד נזכר כי התקלקל יום אחד המצמד של הטנק. צביקה לא חיכה לאנשי החימוש. הוא אלתר חבל שמילא את מקומו של המצמד וכך המשיך הטנק לנסוע קילומטרים רבים. מעל לכל זוכרים חבריו את טוב לבו, את החבילות שקבל וחילק עם כל אנשי הצוות ואת הבדיחות שהיו לו, אפילו בשעות הקשות ביותר. הם לא ישכחוהו. כל מי שהכיר את צביקה לעולם לא ישכחהו.