"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן אביבה ויוסף. נולד ביום כ"ה בסיוון תשמ"ו (2.7.1986) בקרני שומרון. בן רביעי להוריו, אח לשניר, מעיין, עופר, שחר ע"ה, איילת-חן, יחיאל-אביחי ותמר. כשהיה גלעד בן שלוש שנים, נפטר במות עריסה אחיו שחר ע"ה אשר נולד אחריו, והוא רק בן ארבעה חודשים. ילד סקרן היה גלעד, אוהב ללמוד ומבקש להתנסות בכול. על פניו התנוסס חיוך זורח, ובעיניו זיק של שובבות. כבר מקטנות בלט כאוהב טבע, בעלי חיים ובני אדם, כבעל כושר גופני מצוין וכחדור שמחת חיים, וצחוקו המתגלגל נשמע למרחוק. הוא אהב מאוד לטייל, ותיפקד במסעות כסיירת הסוללת דרכים חדשות. לכל בריכה שנקרתה בדרכו היה קופץ – "לא הייתה שלולית אחת שלא בדקת," נזכרת אחותו מעיין, "היית מחובר לטבע. גידלת תרנגולות, חלמת להקים דיר עזים...". את חינוכו קנה גלעד בקרני שומרון, בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "משואה", בישיבה התיכונית "שומרון", ובישיבה התיכונית התורנית "הליכות עולם" שבה סיים את לימודיו. בסוף כיתה י"א החליט להתמסר ללימוד תורה שהיה משאת נפשו, אך נעתר לבקשת הוריו לסיים את בחינות הבגרות, ובמקביל ללימודיו בכיתה י"ב, למד גם בשיעור ב' של ישיבת ההסדר שבקרני שומרון. לא הייתה זו משימה קלה כלל, אך גלעד אשר לא חשש ממטרות קשות-השגה, עמד בה באופן מעורר כבוד. רוב היום למד בישיבת ההסדר, והצטרף לחבריו ללימודי מקצועות מתמטיקה, מחשבים ואנגלית. את שאר המקצועות למד לבגרות לבדו. "חכם וחריף מאוד," הגדירו את גלעד מוריו ורבותיו, "בעל כושר אדיר ונחישות עצומה." ועם זאת, הייתה בגלעד ענווה גדולה, ומעיד הרב מנדלסון, מחנך ומנהל בישיבת " הליכות עולם": "הוא לא הישיר מבט, מתוך ענווה, אבל ידע להגיד – בנימוס ובתקיפות עדינה מאוד – את האמת שלו." ומוסיף הרב אברהמוב, מחנכו: "בגלעד שכנו יחדיו שתי תכונות אלו – של אמת ושל שלום, ולכן כה קשה הייתה עליו עובדת קיום המחלוקות בחז"ל. נער שחוקר, בודק, מחפש ומברר את האמת, אשר רצה לאחד ולעשות שלום בין סוגיות ושיטות שונות מתוך שאיפת האמת שקיננה בליבו." גלעד הצטיין מאוד בלימודיו ב"הליכות עולם" והיה דמות מרכזית ובעלת השפעה – "היית משתנה מעצם זה שגלעד לידך..." אמרו החברים. השילוב המיוחד של חכמה וכוח, תמימות ויושר , יסודיות ותכליתיות עם שובבות מהולה בשמחת חיים, כבשה את לב חבריו. "לב זהב עם מסירות רבה לתפקיד שקיבל – אך גם מרדנות לכל דבר שעל דעתו לא מתקבל" סופר עליו; "ישר ואיש אמת ללא פשרות וגבולות, בעל תמימות דרך בבחירה מדעת, לא יודע חכמות ולא דרכים עקלקלות. כל דבר שתאמר – יקבל אותו כפשוטו וכלשונו." והוסיפו: "מצד אחד היו בו הרבה ביישנות, תום, צניעות כזאת, ענווה, עדינות. מצד שני – הרבה הרבה כוחות, מלא חיות." "גלעד היה מגדלור," מסכמת איילת-חן, אחותו, "הוא האיר עלינו, על כל מי שהכיר אותו." כשנבחר גלעד לשמש מדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא", כתבו לו מדריכיו: "גם אתה, או אולי אפילו אתה, לא יכול להסתיר את כישרונותיך החבויים בך. כזה אתה: אדם גדול ומוכשר, מלא במידות טובות וישרות... הלב הומה לחדש, לחדש בלא הרף..." ואכן, גלעד היה מדריך יוצא דופן מבחינות רבות – מדריך לחיים. לקראת פרידתו מחניכיו, כתב להם: "... להעפיל פירושו להתעלות כלפי מעלה, גם אם לפעמים בניגוד לדעת החברה. החותר באומץ כנגד הזרם, ה' יהיה לו לעוזר תמיד, לאב ולאם. ... חפשו את האמת ודירשוה כקבוצה וכיחיד...". במעשיו סימל גלעד את האחדות שבעם ישראל. אהבת הנתינה והחסד היו נר לרגליו, ואת הכול עשה בהסתר ובצניעות גמורה. בן שמונה-עשרה – החליט כי מכאן ואילך יכלכל את עצמו, ומההכנסות המועטות שהיו לו, אף הקפיד להפריש בקביעות לצדקה. נוסף על כך, תמך בחברים שנשרו מהמסגרת. "היה לכם בן צדיק," כתבה להוריו אימא של בן כיתתו אשר גלעד סייע לו במצוקתו ועודדו ללמוד תורה. עם סיום לימודי התיכון, החל גלעד ללמוד בישיבה הגבוהה "תורת החיים" שבנווה דקלים. בשנים אלה גיבש לעצמו את השקפת חייו התורנית – ללכת הלכתית על פי דרכו של הרמב"ם, בד בבד עם לימוד מעמיק של התנ"ך. " גלעד חיפש את השורש, את הנקודה המחברת והמאחדת בים האין-סופי של עולם התורה ועולם הקודש," הסביר מורו ורבו הרב אברהמוב, "ולכן למד דווקא תנ"ך ודווקא רמב"ם. השאיפה הזאת לאמת, שממילא מובילה לשלום, הייתה מאוד חזקה." את חשבון הנפש ערך גלעד מידי יום ביומו – כמה הספיק, כמה שיפר את מידותיו ועל מה עליו להקפיד בעתיד, ומעידות על כך כאלף עדים מחברותיו האישיות שנמצאו לאחר מותו . לפני גיוסו לצה"ל כתב: "... אני רוצה לעבוד אותך בכל נפשי, מאודי ולבבי, כי אליך כמהה רוחי בקרבי. אינני רוצה כבוד כלל מבני האדם. רוצה אני את תורתך הקדושה, את קרבתך הנפלאה. רוצה אני לשכון באוהלך תדיר..." ועל לימוד ה תורה כתב לחברו: " ... זה לא ' טיול שנתי', אבל האמן לי, זו החוויה הגדולה ביותר שיש, האמתית והנצחית..." בתום תשעה חודשים של לימודים בישיבת "תורת החיים" , ארבעה חודשים וחצי לפני פינוי גוש קטיף כחלק מתכנית ההתנתקות, החליט גלעד לחזור לישיבת ההסדר שבקרני שומרון, ולהתגייס במסגרתה. כבעל כושר גופני בלתי רגיל שאף גלעד להתגייס ליחידות הקרביות ביותר, אך מגבלות ראייתו אפשרו לו לשרת כחייל קרבי רק ב"תותחנים". עם גיוסו, בשלהי שנת 2004, שובץ בגדוד "קרן", והחל את הטירונות. היה לו חשוב להבין הכול, ולכן לא ויתר למפקדיו והרבה לשאול שאלות. במהלך הטירונות למדו מפקדיו וחבריו להכיר את תכונותיו הטובות: לב זהב, יכולת נתינה אין-סופית עד כדי התבטלות עצמית, ותעצומות נפש. "קודקוד", כינו אותו מפקדיו, ולא בכדי. במסעות המפרכים לא אפשר גלעד לאף אחד להישבר, ואף נשא על גבו – כמעט לכל אורך המסלול – חבר שכשל. סיפר עופר יציב, מפקדו בטירונות: "... גלעד הצליח להביא את עצמו לרמות של נתינה והקרבה עצמית, שאינני זוכר כדוגמתן. גלעד שם בצד את כאבו, את קשייו, ובעצם את עצמו, כדי לעזור לחבריו." והוא ממשיך ומספר על צניעותו של גלעד ועל תרומתו הרוחנית: "בכל פעם שניתנה לו מחמאה, היה מתנער ממנה בטענת שווא שאיננו ראוי למחמאות, וכי הוא עושה רק את המוטל עליו. ... אדם כל כך פשוט וצנוע אך בד בבד כל כך חכם ומורכב, בעל ידע נרחב; כל שיחה שלי איתו הייתה פוקחת את עיניי...". את מסע הכומתה סיים גלעד בהצטיינות, וכאות הערכה על תרומתו המשמעותית לצוות החליט מפקדו להעניק לו את הכומתה שלו. גם באימון המתקדם בלט גלעד כחייל אחראי מאוד, ממושמע, העושה מעל ומעבר לנדרש ממנו. באימונים הקשים, בימים הארוכים ובלילות נטולי השינה, תיפקד גלעד ללא דופי באחריות ובמסירות עצומה. לנוכח הצטיינותו, מונה לשמש ככוון – התפקיד הטוב והאחראי ביותר בצוות. אלא שגלעד התרעם על בחירה זו משום שרצה להיות טען – תפקיד הדורש ממבצעו עבודה גופנית קשה, ערנות מקסימלית וריכוז בלתי רגיל – וזאת כדי לתרום יותר. ואכן, כאשר שניים מחבריו לא חשו בטוב, שימש גלעד בו-זמנית בשני התפקידים, ועשה זאת בהצלחה רבה. "אדם שנמצא בשביל אנשים כשהם צריכים," העידו החברים. כשסיים גלעד את תקופת השירות במסגרת ההסדר חזר לישיבה, אך מאחר שחש שאינו עומד ברמת הלימוד הגבוהה שהיציב לעצמו, החליט לשוב לצבא מרצונו , ולהשלים שלוש שנים. חבריו ומפקדיו קיבלו אותו בזרועות פתוחות ובשמחה, ומספר רם קדרון, מפקד גדוד "קרן": "גלעד היה החייל הכי בולט שהיה לי בגדוד. חריג מאוד, חרוץ ואכפתי, יוזם, נותן ועוזר. אדם עם חיוך נצחי על הפנים. אדם שרדף צדק." גם במלחמת לבנון השנייה גילה גלעד אחריות אישית ויוזמה. במהלך ההמתנה לעלייה ללבנון לחץ גלעד על מפקדו שילמד אותו את רזי התפקיד הפיקודי שלו, כדי שיוכל לשמש לו כגיבוי. חבריו של גלעד לסוללה הכירוהו כאדם ישר ואמתי, בעל עקרונות, שחותר אל האמת ודבק בה אף כשהיא קשה, ורחשו לו כבוד והערכה גדולים. הם נפעמו מהפשטות שלו, מתמימותו, מכך שלא דבק בחומרנות ולא עטף עצמו בכבלי הטכנולוגיה. "יש בגלעד משהו פנימי מאוד עמוק, סדר פנימי, יושר, כנות. זך וטהור," אמרו, "אדם נדיר." גלעד נשא עימו בקביעות ספר תנ"ך לעיון, ומן המפורסמות הייתה יכולתו לקום לעלייה בתורה ללא כל התראה מוקדמת. הוא ניצל כל דקה פנויה כדי לשבת בבית הכנסת שבצבא וללמוד, גם כשהאווירה מסביב הייתה ריקנית. "צריך הרבה מאוד עוצמות," אמר המג"ד, "לקום בבוקר מוקדם להתפלל, לדעת לפרוש תוך כדי עבודה הצידה ולברך, להמשיך ולשמור על קיום מצוות ולהקפיד על קלה כחמורה במסגרת שכזו." מפעם לפעם נדרש גלעד לעסוק בבעיות הלכתיות שהעלו חבריו. "הוא היה מלא כרימון, בידע, בתכונות, ביכולות, בכישורים, אך לעולם לא התגאה בכך," נאמר עליו. "דעו לכם," סיפרו חבריו החילונים להוריו לאחר נפילתו, "שגלעד ממש קידש שם שמים ברבים במידותיו ובהליכותיו." אבן שואבת של עידוד היווה גלעד, ומקור כוח ברגעי משבר. "התחזקו – יש בורא עולם אליו אפשר לפנות, הכול מכוון מלמעלה והכול לטובה," היה מטיף לחבריו. "גלעד היה האור לגויים והאור של הסוללה!" הצהירו החברים, "הייתה לו שמחה פנימית קורנת של אדם בוגר ומגובש היודע את מטרתו בחיים, שמחה המתחלפת לה בקלילות לצחוק מתגלגל כזה של מי שאוהב את החיים ואת הבריאה." אכן, מגלעד – שאף ברגעים הקשים בלט בחיוך הרחב שהיה על פניו תמיד – שאבו כולם עוצמות לקחת הכול בקלות ובפרופורציות הנכונות. כחייל ותיק בגדוד, אף היה חשוב לגלעד להיאבק על זכויותיהם של החיילים הצעירים והוא שימש עבורם שגריר להעלאת רגשות של אי-צדק. לא אחת מחל על כבודו ועל מעמדו בגדוד והחליף את החיילים הצעירים בשמירה – מעשה שאינו מקובל ואינו חזון נפרץ במסגרות הצבא. כמי שהיה ידוע במסירותו ובחריצותו, נבחר גלעד לקבל את התפקיד האחראי והיוקרתי של מש"ק (מפקד שאינו קצין) "אלפא". ואכן, ה"אלפא" של גלעד הייתה לשם דבר בכל הקשור לניקיון, לסדר ולאלתורים יצירתיים שעשה בה על מנת להקל על התיפקוד באימונים ובמבצעים. מפקד בגדוד, גל שליו, אמר בפשטות: "אפילו שאני הייתי במעמד של קצין בסוללה, הוא היה הזקן החכם של הסוללה." לאור כל זאת, החליטו מפקדיו פה אחד להעניק לו הצטיינות גדודית – אות המוענק לחייל המוערך ביותר מבין מאות חיילים. את חופשותיו בבית שבקרני שומרון היה גלעד מנצל תמיד לטיול בנחל הקרוב – נחל קנה – אשר זיהה בו כל צמח וכל ציפור. הציפורים היו ממש מאהבות חייו, והוא ראה בהן את נזר הבריאה. דרך התבוננות באורחות הציפורים, למד להכיר את גדולתו של הבורא – גם זו דרך מדרכיו של הרמב"ם. גלעד אהב את ירושלים ובכל הזדמנות טייל בה – בכותל ובכל אתר מאתריה, לרבות ברובע המוסלמי. כך נהג גם לגבי כל ארץ ישראל – הוא התקשה להבין כיצד אפשר לעזוב את הארץ הנבחרת; "ארץ ישראל זו המדינה שלי. אני אוהב את המדינה הזאת, המדינה הכי יפה בעולם,"התבטא לא פעם, ותכנן, בתום שירותו, לערוך טיול מקיף בכל ארץ ישראל. סמל-ראשון גלעד סרי נפל בעת מילוי תפקידו במהלך תרגיל רטוב בגולן, בי"ב בכסלו תשס"ט (9.12.2008), לפנות בוקר, לאחר לילה לבן ללא שינה. לפלא היה הדבר, איך נפתחו ארובות השמים מיד לאחר שמצאוהו חבריו, וגשם עז ניתך ארצה. כולם בכו במעמד ההוא מחמת הכאב שהיה עצום, וחלקם אף השתטחו בבכי על הקרקע הרטובה. גלעד, רק בן עשרים ושתיים וחצי במותו, הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקרני שומרון. הותיר הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. "תמיד ידענו שבעל שיעור קומה אתה," הספידו אביו, "אך נדהמנו לגלות עתה עד מה היטבת להסתיר מאיתנו את גודל שיעור קומתך!" וכתבה אימו: "... איש עקרונות היית. את תפקידך כמדריך ראית כשליחות רמת מעלה. ניהלת הרבה דיאלוגים עם ה' יתברך ובכולם ביקשת רק – לעלות במידות, שלא ידבק בך קורטוב של צרות עין. ... ודווקא כעת, כשהגעת לדרגות כאלה גבוהות – הכול נקטע." ספד לגלעד אחיו שניר: "גלעדי, היה בך טוב לב גדול ... היו לך ידיים טובות עם ראש טוב המחובר היטב לעשייה. היו בך יושר גדול ומידת אמת, פשטות ותמימות גדולה...". ו הספידה אחותו, מעיין: "אם היית פה, בטח לא היית מסכים לכל ההמולה הזאת שנוצרה סביבך. תמיד היית נחבא אל הכלים. ... חיפשת כל הזמן את המקום שלך, את האמת פה בעולם. ... ננסה לאמץ את מידותיך בחיינו כמה שיותר, לדקדק במצוות , להוסיף לעם ישראל זכויות...". "... השארת לנו הרבה יותר מגלעד," כתב חברו, משה אמיתי גאולי, "השארת לנו תורה שלמה, דרך, עבודת מידות, שימחה בכל מצב. השארת לנו מצפן, כיוון, פנס גדול שמאיר למרחקים. והאור שלך ימשיך ללוות אותנו כל חיינו... תודה, גלעד." משפחתו של גלעד שוקדת עתה על הנצחתו במפעלים מגוונים, ובהם: הקמת "מצפור גלעד" בקרני שומרון הצופה לנחל קנה, שם יוצבו תבליט של שמורת נחל קנה ומפת נחלות השבטים; כתיבת ספר תורה על שמו על פי מסורת תימן , וייזום ותמיכה בפעילויות של לימוד תורני לזכרו – " תו"ם גלעד" (תורה ומדרש) – כגון תלמוד תורה לילדים על-פי מסורת תימן, שיעורי אמונה ותנ"ך שבועיים, וחידוני תנ"ך תקופתיים בישיבת "הליכות עולם" לעילוי נשמתו. במסגרת זו, אף עוסקת המשפחה בהקמת חדר ללימוד תורה אשר בע"ה ייקרא על שמו, ובהכנת ספר לזכרו.