סרן עדן נימרי ז"ל

מ.א 8700386
בת  22  בנופלה

בת  מיכאל ושרון יעל נימרי
נולדה ב: ישראל
בתאריך: כ"ה בחשוון תשס"א  23/11/2000
מקום מגוריה: מודיעין
התגייסה ב: 05/01/2020
שרתה ב: 5353 כלוחמת

נפלה ב: כ"ב תשרי ה'תשפ"ד 07/10/2023

מלחמת חרבות ברזל במלחמת חרבות ברזל ברצועת עזה באיזור רצועת עזה
מקום קבורתה:  מודיעין
הניחה אחריה: הורים ושתי אחיות


אתר לזכרה 

סיפור חייה בת שרון יעל ומיכאל. נולדה ביום כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.2000) בבית החולים "ליס" שבתל אביב. אחות צעירה להדר ואחות בוגרת לנוגה. עדן, ילדה סקרנית ומוכשרת, גדלה והתחנכה במודיעין-מכבים-רעות. את לימודיה היסודיים ואת לימודיה בחטיבת הביניים עשתה בבית הספר "יחד מודיעין" – קהילה הדוגלת בחיים משותפים על בסיס המורשת היהודית מתוך קבלה של גישות שונות. כבר בגיל צעיר בלטה בכישוריה יוצאי הדופן וביכולותיה, גילתה עניין בתחומים רבים והשתתפה בחוגים שונים – בלט, ג'אז, שחמט, צילום ותיאטרון. פורים היה החג האהוב עליה, היות שאִפשר לה להביא לידי ביטוי את נטיותיה האמנותיות ואת השמחה ששכנה בה. "בכל שנה עדן אתגרה אותנו ברעיונות יצירתיים לתחפושות מקוריות ומרהיבות שהשקיעה בהן מחשבה רבה," סיפרו הוריה, "ואנחנו שמחנו לסייע לה להגשים את רצונה." כך, שנה אחר שנה החליפה עדן דמויות והפתיעה את סובביה – כבובה על חוט; כפיתה דשנה; כהמבורגר מהלך, ועוד ועוד. "היא הייתה הבן אדם הכי חי והכי חולם והכי מלא שמחה וחיוך," סיפרה אחותה, "ובהיותה האחות האמצעית – גם שימשה הדבק המלכד." עדן, בת למשפחת שחיינים, קיבלה בירושה את אהבת השחייה ושחתה מגיל שש באגודת "מכבי פארק המים רעות". מה שהחל כעוד אחד מחוגיה הרבים התברר במהרה כאחד מייעודיה, והפיכתה לשחיינית מקצועית אילצה אותה לזנוח את שאר החוגים ולהתרכז בענף זה. "מרגע שעדן התחילה לשחות," האירה אימה את אחת מתוצאות הלוואי של הצטיינותה בשחייה, "היא הבינה שהיא שוות ערך לבנים ויכולה לעשות בדיוק מה שהם עושים." הבנה מעצימה זו יישמה עדן גם בהמשך הדרך. עם הצטרפותה לנבחרת הנוער של ישראל בשחייה הפכה שגרת האימונים והתחרויות למרכז חייה, ודרשה ניצול מיטבי של הזמן. לפיכך, בסיום כיתה ט', עברה ללמוד בבית הספר העל-יסודי "מו"ר – תיכון מכבים רעות" הממוקם בסמוך לבריכת השחייה ולביתה, ובזכות מגמת התיאטרון שבו הצליחה לשמר גם את אהבתה לעולם זה. אימוני השחייה היו תובעניים ביותר, אך עדן ניחנה ביכולת התמדה, ברוח קרב ובנחישות חסרת מעצורים, ובכל שבוע השתתפה בלא פחות מתשעה אימונים. כתב כרמל, שאימן אותה לאורך השנים: "עדן הייתה גמישה – מאוד גמישה – אבל לא בגלל זה היא הייתה כל כך טובה. היא בעיקר הייתה עקשנית. כשמישהו (אני) רמז שיהיה לה קשה להשיג משהו, היא הייתה משיגה אותו – תמיד! אחרי כמה שנים הבנתי שכדאי להגיד לה שיהיה קשה לעשות משהו, כי אז היא תעשה אותו... אני חושב שהיא הייתה השחיינית הכי תחרותית שאימנתי אי פעם." המשחים החזקים של עדן היו 100 מטר ו-200 מטר גב, 200 ו-400 מטר מעורב אישי, וגם משחי "מים פתוחים" לחמישה ועשרה קילומטרים. בשנת 2019 זכתה באליפות ישראל בבריכות קצרות. סיפרו חברותיה לנבחרת: "עדן תמיד דרבנה אותנו: 'יאללה, קדימה, נשאר עוד סט אחד,' האיצה בנו. היא פשוט הייתה פייטרית. למרות שהייתה סוליסטית, היא תמיד אמרה שחברים מהשחייה זה לכל החיים וזה כמו משפחה. זאת הייתה חברות טהורה שהיא הרבה מעבר למים." עדן המוכשרת, הערכית, היפהפייה והחייכנית, שאפה למצוינות בכל תחום בחייה – ובכלל זה בלימודים. בתקופת החטיבה, לאור נטיותיה הריאליות, השתתפה בתוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה של אוניברסיטת בר-אילן, ובתיכון, נוסף על תיאטרון, בחרה ללמוד באופן מוגבר עוד שלושה מקצועות מאתגרים – פיזיקה, מתמטיקה ואנגלית. "אצילית, תמירה ויפה, מצטיינת בכול וחברה טובה," כתבה עליה מורתה. "היא הייתה גדולה מהחיים," אמרה שרון אימה, "אבל שמרה על צניעות ואף פעם לא הקטינה אחרים לידה." כספורטאית מצטיינת, הייתה דרכה של עדן סלולה להתגייס לצבא באופן שיאפשר לה להמשיך להתחרות, ובסיום השירות – לנסוע ללמוד בקולג' בארצות הברית עם מלגת שחייה, כמו רבים מחבריה השחיינים. ואולם, משעברה את הגיבוש לקורס טיס נפתח בפניה צוהר שהזכיר עד כמה רבות אפשרויות המיצוי של יכולותיה, והיא בחרה להתגייס לשירות משמעותי בצבא. הפרידה מהשחייה – חלק בלתי נפרד מחייה ומזהותה שנים כה רבות – לא הייתה קלה מבחינה רגשית, אבל עדן גמרה אומר להמשיך הלאה, לאתגרים הבאים. עדן התגייסה לצה"ל ב-5 בינואר 2020, הוצבה בחיל האוויר והחלה קורס טיס. לאחר שפרשה מהקורס, התנדבה ליחידה המובחרת "רוכב שמיים" (רוכ"ש; יחידה 5353) שבחיל התותחנים – יחידה המפעילה מזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייס) האוספים מודיעין מבצעי וחזותי בעבור יחידות החוד הלוחמות של כוחות היבשה. לאחר הכשרתה כלוחמת, יצאה לקורס קצינים ולהשלמה חילית בחת"ם – חיל התותחנים. תפקידה הראשון היה בתפקיד חונכת קש"א (קצין שיתוף אש), במרכז האש במל"י – המרכז הלאומי לאימונים ביבשה שבבסיס צאלים, ובסיומם חזרה ליחידת "רוכב שמיים" כמפקדת צוות. ארבע הלוחמות של עדן תיארו קצינה משכמה ומעלה, חכמה ורחבת דעת, מקצוענית, אכפתית ומסורה – "ארץ ישראל היפה". עדן, מצידה, הייתה מאושרת, התגאתה בתפקיד שהגיעה אליו וחשה כי היא מגשימה את עצמה ואת שליחותה. בקורס הקצינים הכירה צוער עמית, שהפך לבן זוגה ולאהבת חייה. ככל ששירותם האינטנסיבי אפשר, יצאו לטיולים – אחת הפעילויות האהובות על עדן עוד מילדות, שכשוחרת מים ניצלה כל הזדמנות לעצירות התרעננות במעיינות שבדרום הארץ או בצפונה. עדן שירתה בגבול הצפון ובן זוגה שירת בדרום הארץ. במרוצת הזמן, החלו לתכנן תוכניות לתקופה שלאחר השחרור – לטוס ביחד לווייטנאם ולתאילנד, ולאחר מכן לשכור דירה ביחד קרוב לים, ולהתחיל חיים משותפים ולהתחתן. "לי ולעדן תמיד הייתה נטייה לתכנן רחוק," אמר, "והכול בתאריכים – כמו אנשי צבא." במהלך חול המועד סוכות תשפ"ד נקראה עדן עם צוותה למוצב "נחל עוז" שעל גבול רצועת עזה, כדי להחליף צוות שיצא לחופשת חג. ממשימה זו – לא חזרה. בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. אותו בוקר, עת נשמעו רעמי הטילים, קפצו עדן וארבע לוחמותיה מהמיטות עם פיג'מות ונשקים ורצו למיגונית הצמודה למגורי הבנות. במיגונית התקבצו כשלושים חיילות לא חמושות שעדן לא הכירה כאשר רק צוות רוכ"ש היו חמושות בנשק. רוב החיילות היו של חיל הגנת הגבולות בתפקידים של תצפיתניות, סמב"ציות, בנות אוגדת עזה – חובשות, תקשוב ועוד. "פיצמ"רו אותנו," כתבה לווטאסאפ הפלוגתי, "צוות נימרי מאבטח את המרחב המוגן." בהודעת הטקסט האחרונה למשפחתה ניסתה להזהיר – וגם להרגיע. "תישארו ליד אזור בטוח, אנחנו בסדר," כתבה. בתוך זמן קצר עברה מערכת הכריזה של המוצב מקריאות "צבע אדום" לקריאות "פשיטה, פשיטה". בו ברגע קיבלה עדן פיקוד, לקחה חסות על כל הבנות והרגיעה אותן; היא התמקמה לבדה בפתח השמאלי של המיגונית, הקרוב לכניסה החיצונית, טענה את נשקה ודרכה אותו, יצרה קשר עין עם הלוחמות שלה והנחתה אותן – ללא מילים – לעשות כמותה, ולתפוס את הפתח הימני, הקרוב לחדרי המגורים. במהלך הרואי זה, שינתה את תוצאת הקרב והצילה חיים. אחת הניצולות תיארה את אשר ראתה: "מה שעדן עשתה זה פשוט הקרבה עצמית הכי גדולה שיכולה להיות. גם אם היא לא ידעה בדיוק מה קורה, הא הלכה לבד לכיוון של היריות ושל הצרחות בערבית". "אני מכיר את עדן וכמה שהיא פייטרית ופרפקציוניסטית," אמר בן זוגה, "וכל דבר שהיא הייתה עושה זה בשביל להיות מוכנה בצורה הטובה ביותר למלחמה." כשנכנס המחבל הראשון למיגונית דרך הפתח השמאלי, ירו בו עדן שהייתה מולו וגם הלוחמות שהיו בפתח הימני והרחוק וכך והצליחו לנטרל אותו. מעט לאחר מכן הסתערה קבוצת מחבלים בירי וברימונים אל הפתח השמאלי, אך נתקלה באש יעילה שעדן ייצרה לעברם בנשקה האישי. בחסות העשן והקרב שניהלה, עיכבה את התקדמותם ואפשרה לארבע לוחמותיה ולעוד שבע חיילות לסגת אל הפתח הימני, הפנוי, ולהימלט אל מרחב המגורים. בקרב זה נפלה. גופתה חולצה כעבור יותר מיממה מהמוצב שהפך למרחץ דמים, וזוהתה בחלוף כמה ימים. אחת-עשרה החיילות שניצלו בזכותה התבצרו במשך כשבע שעות בחדרי המגורים, עד שחולצו בחיים בידי כוחות צה"ל. סגן עדן נימרי נפלה בקרב במוצב "נחל עוז" ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים ושתיים בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין במודיעין. הניחה אחריה הורים ושתי אחיות, ובן זוג עימו רצתה להתחתן. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סרן. עדן, שהייתה אגדה בחייה, הפכה לאגדה במותה. אלפים מתושבי מודיעין ליוו אותה בדרכה האחרונה במסע דגלים, ובהם עשרות רוכבי אופניים ממועדון "מעוז טריאטלון", שחלקו לה כבוד. בטקס גילוי המצבה, ספד לה שגיב אלבז, מנהל "על יסודי יחד מודיעין": "עדן יקרה, עולם שאין לו תחליף. שלושים יום עברו, ומתייצבת מולנו הסופיות. והלב החי לוקח ונותן, נמתח ונקרע. ... אדם הייתה עדן, עם צלם אלוהים, עם עמידה נכוחה ונחושה, אותה חווה כל מי שפגש בה. עולם אבד ואותו נזכור. עולם אבד ואותו ננציח. יהי זכרה ברוך." סיפור חייה של עדן וסיפור גבורתה סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. בערוצים השונים שודרו כתבות, תוכניות ופודקאסטים שבהם גוללו בני משפחתה ובן זוגה את השתלשלות האירועים במוצב "נחל עוז", והאירו את דמותה המיוחדת והחד-פעמית. פעולות הנצחה רבות נעשו לזכרה. עיריית מודיעין-מכבים-רעות הנציחה את עדן בקריאת משעול על שמה בדרך המובילה לבית ילדותה ולבריכה שאהבה כל כך, בשדרות העומרים 33 ברעות. בטקס חנוכת המשעול, שנערך ב-9 בפברואר 2024 – יום שחרורה המיועד מצה"ל – נחשפה האבן ועליה הכיתוב: "מכאן צעדת בשביל לבריכה, בחיוך, בעוז ובענווה. חתרת למצוינות ולחברות אמת. פיקדת והסתערת באומץ לב בקרב והצלת חיים במוצב נחל עוז בשבת השחורה. אהובתנו, לעולם נלך בדרכך". באותו יום נערך בגן הזיכרון שבחצר בית הספר "יחד מודיעין" יום קהילה שבו נחנכו ספסלי ישיבה לזכרה של עדן ולזכר נופלים נוספים בוגרי בית הספר. ב-23 בנובמבר 2023, יום הולדתה העשרים ושלושה, ניטע עץ לזכרה בבסיס צאלים. עצים לזכרה ניטעו גם ביער בן שמן במסגרת אירועי "נוטעים לזכרם" בשיתוף קרן קיימת לישראל, ובגן הזיכרון שבבית הספר "מו"ר" ברעות. בהתקרב חג החנוכה תשפ"ד הקדיש בית המדרש לרבנים על שם שכטר של התנועה המסורתית לימוד של מסכת עדיות לעילוי נשמתה. סמוך לאותו מועד יצאה לאור החוברת "ויהי אור: סיפורי אור וגבורה מהימים האלו והזמן הזה" בהפקת "מיתרים" – רשת לחינוך יהודי משלב בשיתוף The Honey Foundation For Israel ובה הוקדש עמוד לעדן ולסיפור גבורתה. הוריה ציינו את חג החנוכה לצד החיילות ששהו איתה במיגונית וניצלו בזכותה. ב-15 במארס 2024 נערכה בקיבוץ עלומים צעדה לזכר הבנות והבנים שנפלו במוצב "נחל עוז", ובני משפחתה לקחו בה חלק. עדן הונצחה במגוון פעילויות ספורט: בפארק המים ברעות התקיים אימון שחייה לזכרה; איגוד השחייה בישראל ערך טקס לזכרה בבריכה הלאומית שבמכון וינגייט, שהקדים את פתיחת תחרות "ההזדמנות האחרונה"; מכון "קרוספיט קריית אונו" הקדיש אימון לזכרה, תחת השם "אימון גיבורות"; זוכי המקום הראשון במקצה שלשות מעורב 226 בטריאתלון "צ'אלנג' ישראמן" (Challenge Israman) שהתקיים ב-22 במארס 2024, הקדישו את הגביע לזכרה. מרוץ מודיעין שנערך ב-5 באפריל 2024 הוקדש לזכרם של הנופלים והנרצחים ובמסגרתו נערך מקצה חמישה קילומטרים שהמשתתפים בו לבשו חולצות עם הכיתוב "צוות נימרי – רצות.ים איתך ובדרך שלך לזכרך." למחרת התקיים בעיר טריאתלון הילדים שהוקדש לזכרה. ב-27 במארס 2024 נחנכה בחורשת הבנים שבבית האבות ברומא, איטליה, אנדרטת הנצחה לזכר הנופלים הנושאת את שמה, ביוזמת עמותת "אור למשפחות". משפחתה של עדן ואוהביה ממשיכים לשקוד על הנצחתה. סיפור חייה, אלבום תמונות, קישורים ועדכונים מאוגדים באתר האינטרנט שהוקם לזכרה, בכתובת https://edennimri.co.il/.
סרן עדן נימרי נפלה ביום שבת, כ"ב בתשרי התשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023, בקרב במוצב "נחל עוז". מקום מנוחתה בבית העלמין במודיעין. עדן וצוותה הן לוחמות של יחידה מובחרת רוכב שמים בחיל התותחנים. הן שירתו בגבול הצפון אך הגיעו ביום רביעי 4.10.23 למוצב נחל עוז על גבול עזה, על מנת להחליף צוות שיצא לחופשת חג. בשבת ה-7.10 בבוקר בוצעה מתקפת טרור רצחנית בידי חמאס על ישראל. בשעה 6:30 נשמעו רעשים חזקים של ירי טילים. עדן, יחד עם צוותה, רצו עם פיג'מות ונשקים למיגונית הצמודה לחדרי מגורי החיילות. במיגונית היו כ-30 חיילות לא חמושות של חיל הגנת הגבולות ושל אוגדת עזה (תצפיתניות, סמב"ציות, חובשות, תיקשוב, איסוף ועוד) אותן לא הכירה, כאשר רק צוות רוכ"ש היה חמוש. עדן לקחה פיקוד על הגנת המיגונית ולקחה חסות על כל החיילות תוך 'פיקוד מלפנים' כאשר עדן התמקמה בפתח הקרוב לכניסת המחבלים ומיקמה את 4 הלוחמות שלה בפתח הקרוב לחדרי המגורים. עדן הרגיעה את החיילות והנחתה את הלוחמות לדרוך כדור בקנה וסידרה כיווני ירי להגנה על המיגונית. אחת מהניצולות כתבה : "לא הכרתי אותה אבל אני חושבת עליה כל הזמן. כשאני מספרת את הסיפור שלי אני תמיד מדברת עליה. אני תמיד אומרת שמה שהיא עשתה זו פשוט הקרבה עצמית הכי גדולה שיכולה להיות. היא הלכה לבד לכיוון של היריות, של הצרחות בערבית. לדעתי היא גם הראשונה שירתה והצליחה להפתיע את המחבלים. אני יודעת ומרגישה שבזכותה אני פה ואין לי מלים לנחם אתכם. על פי מה שקראתי עליה אני רואה שהיא מתה בדיוק כמו שהיא חיה – הכי טובה שיש, כשהיא נותנת 150 אחוז מעצמה " בסביבות 7:45 נכנסו מחבלים למיגונית ובחילופי האש נהרגו מחבלים, אך הם זרקו רימונים למיגונית ועדן נשארה לנהל מולם קרב ובכך איפשרה ל -11 בנות (4 לוחמות רוכ"ש ו-7 אחרות) לרוץ מהמיגונית לחדרים שם הן הסתתרו וחיכו כ 7 שעות עד לחילוצן בחיים.

זכרון אישי

השאירו זכרון אישי לעדן נימרי ז”ל