"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה, בן בנימין ורבקה, נולד ביום י"ז בחשוון תשי"ח (11.11.1957) באפגניסטן, יחד עם אחיו-תאומו אהרן. משה היה ילד יפה-תואר ומלא חיים ועליזות. המשפחה עלתה ארצה בשנת תשכ"ד והשתקעה ברמת-גן. כבן למשפחה דתית התקבל משה לבית-הספר הממלכתי-דתי 'אושא' שברמת-גן וסיים כאחד מטובי התלמידים. מילדותו היה משה אמון על העזרה להוריו בכל אשר יכול. כאשר סיים את בית-הספר היסודי החליט ללמוד מקצוע, כדי שיוכל לעזור בפרנסת המשפחה מרובת-הנפשות. הוא למד את מקצוע ליטוש היהלומים ועד לגיוסו עבד בכמה מלטשות באזור בני-ברק וגבעתיים. את מרבית הכסף שהשתכר נתן להוריו. אולם, הוא לא זנח את לימודיו. בערב המשיך לקנות השכלה בבית-הספר 'תורה ומלאכה'. משה היה חבר בתנועת-הנוער 'בני-עקיבא' ונטל חלק בכל פעולותיה. כן היה ספורטאי פעיל בכמה ענפי ספורט, בעיקר בענף הכדורסל. משה היה נערץ על כל ידידיו ומכריו. בני-משפחתו אהבוהו בכל לבם, והוא השיב להם אהבה. משה גויס לצה"ל במחצית אפריל 1975 והוצב לחיל-התותחנים. הוריו הוזמנו לטקס סיום הטירונות, היו גאים בבנם לבוש מדי-צה"ל, העומד עם שאר חבריו לנשק במסדר. אולם, כעבור ימים, ביום כ"ז במנחם-אב תשל"ה (3.8.1975), נפל משה בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שעל הר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה ז"ל היה חייל שקט, צנוע ומסור. השתדל ללמוד והתאמץ להגיע להישגים כדי להיות חייל טוב."