"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

שוק, הלם…. החליף את בעלי בקו… נהרג שעתיים לאחר ההחלפה

עם טל הייתי בקורס קצינים בבה"ד 1 ובהשלמה החילית לקציני תותחנים (קורס "יסוד"). טל היה רציני, משקיע בלימודים בקורס וחבר טוב. אחרי ההשלמה החילית הוצבנו ליחידות שונות. אני זוכר את היום ההוא בדצמבר 1983 בו מפקד הסוללה שלי, שגם היה מדריך שלנו בהשלמה החילית, ניגש אלי ובישר לי שטל נפל בלבנון. הייתי קצין צעיר, בסך הכל חודש וחצי אחרי קורס קצינים, באמצע אימון גדודי בדרום הארץ. ביקשתי אישור מהמג"ד לבקר את המשפחה של טל בשבעה. זה לא היה קל לבקר משפחה עצובה, של מישהו שרק כמה ימים לפני כן היה קצין צעיר כמוני, שכל החיים לפניו. אחר כך עברתי על התמונות מקורס קצינים, הוצאתי את התמונות בהן רואים את טל וביקשתי מידיד של ההורים שלי שהיה מומחה בצילום להגדיל את התמונות של טל עד כמה שאפשר. את התמונות שלחתי להוריו ואני זוכר עד היום את מכתב התודה שקיבלתי מאמו של טל, בו כתבה "התמונות הן כל מה שנשאר לנו מטל". כיום אני גר בחו"ל ובכל יום זכרון, ולפעמים גם בימים אחרים, אני נזכר בטל. יש לי מגירה עם מזכרות מהשירות הצבאי, ובתוכה מעטפה עם תמונה של טל וגזיר עיתון המתאר את נפילתו. לפני כמה שנים, כשביקרתי בבית התותחן עם הבת שלי, שלא גדלה בארץ ולא חוותה את השכול כמו שחווים מרבית הישראלים, הראיתי לה את הקיר עם שמות הנופלים את שמו של טל וחברים אחרים מהשירות ששמם רשום שם. סיפרתי לה מי היה כל אחד מהם ואיף מצאו את מותם, מי בקרב ומי בתאונה. התגובה שלה היתה "אבא, עכשיו אני מבינה למה אתה תמיד עצוב ביום הזיכרון". יהי זכרו ברוך