"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

מאיר-ישראל, בן מאשה ומשה, נולד ביום ג' בסיון תשי"א (28.6.1951) בפתח תקוה. בן שלישי היה להוריו, ונקרא על שמו של מאיר-ישראל, אחי-אמו שנספה בשואה. את לימודיו היסודיים סיים בבתי-הספר "נצח ישראל" ו"גורדון" בעירו, ואת לימודיו התיכוניים סיים בבתי הספר "ברנר" ו"אקסטרני-אנקורי", גם הם בפתח תקוה. תלאות רבות עברו על הוריו בגולה; אביו היה קצין בצבא האדום ואמו לחמה כפרטיזנית במחתרת ביערות. כשנולד מאיר, תינוק יפהפה ובריא, חלתה האם והועברה לבית-החולים לתקופה ממושכת. שני אחיו הגדולים של מאיר אומצו על ידי משפחות אומנות, עד שתבריא האם, ומאיר נותר בבית, בטיפולם ובאחריותם של השכנים, שהיו עסוקים בעניניהם. לרוב היה רטוב ומוזנח, עד שנמצא לו מוסד מתאים. רק בהיותו בן שנתיים הבריאה אמו והתחזקה ואז יכלה לטפל בבנה. הגעגועים הממושכים יצרו יחסים מיוחדים במינם בין השניים, יחסים של הבנה רבה ואהבה גדולה. בני המשפחה היו מחייכים לפעמים על "הבן של האמא". או על "האמא של בן אחד". אבל הדברים נאמרו ברוח טובה, כי למעשה, כשהבריאה סוף סוף, טיפלה בבני המשפחה כולם, כאילו כדי לפצותם על כל הזמן שהלך לאיבוד. מאיר גדל והיה לילד פיקח, מוכשר וטוב לב. הוא אהב לעזור לאמו בקניות ובבית, וכמו כן קיים קשרים חברתיים הדוקים עם ילדי כיתתו. מאיר ואמו שוחחו באידיש בינם לבין עצמם, ומאיר רכש ממנה את ההומור האופטימי, בעל הגוון המלנכולי העדין, דוגמת זה שבסיפורי איציק מאנגר ושלום עליכם. מאיר ניחן בכישרון משחק ונהג לחקות את הטיפוסים שפגש, להנאת בני הבית, שהרבו לצחוק. בתקופת בית-הספר התיכון התחבר עם קבוצה של בנים ובנות, והם נודעו כחבורה מלוכדת ומאוחדת. הם שיתפו זה את זה בסודות ויצרו הווי משלהם, טיילו בארץ והלכו יחדיו כגרעין לשל"ת בקיבוץ בית-העמק, במסגרת ההכנה לנח"ל. מאיר היה חובב טבע מושבע והכיר בשמם חרקים וצמחים, שוטט באזורים ובנופים שונים והצטרף ל"חברה להגנת הטבע". הוא נשאר בבית-העמק עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל. מאיר גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969, והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים מקצועיים שונים, הוצב לשרת בתפקיד של מש"ק מחלקה ביחידה של חיל השריון. בצבא רכש לו חברים, והתגלה כאדם אחראי ומסור. לדברי מפקדו ביצע את תפקידו בשקט נפשי ובביטחון עצמי רב. הוא הסתגל לכל חברה ולכל מצב, ומצא עצמו במרכז העניינים. עם הבית ועם חברתו הדרה, שמר על קשר מכתבים רצוף. במלחמת יום הכיפורים השתתף מאיר בקרבות נגד המצרים בחזית סיני. לאחר ימים ולילות של קרבות קשים עברה יחידתו לעברה השני של תעלת סואץ ועמדה באש כבדה של טילי קטיושות. מאיר נפצע קשה באזור דוור סואר שלחוף האגם המר הגדול, וביום כ' בחשון תשל"ד (15.11.1973) מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. בן 22 בנפלו. משפחתו וידידיו הוציאו לאור חוברת זיכרון להנצחת שמו.