"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ינון (ינוני) שמואלי, בן דויד ומרים, נולד בעיצומה של מלחמת-הקוממיות, ביום י"א באדר א' תש"ח (21.2.1948) בתל אביב. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אלקלעי" אשר בכפר שלם, למד בבית-הספר התיכון כפר-בתיה. נטה לספורט ואהב לאסוף מטבעות ובולים. ניחן בחוש הומור ועליז-חיים היה, ושעשע את חבריו בשיר ובריקוד. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל, ובמסגרת הצבא למד בבית-ספר מקצועי באור יהודה. עוד הוא נמצא בשירות-חובה כחייל מצטיין, ממושמע, מסור ואהוד על מפקדיו וחבריו לנשק, פרצה מלחמת ששת הימים, אשר בה לחם כסגן המפקד של צוות תותח. בעת מילוי תפקידו הופגזה הסוללה, והחיילים נכנסו לחפירות - אך ינון סירב להיכנס עמם, והמשיך למלא את תפקידו ולהכין תחמושת, עד שנפגע מפגיעה ישירה; זה היה בכפר הנשיא ביום א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), הוא היום החמישי לקרבות המלחמה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שבעפולה, ולאחר זמן הועבר לבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר-מכן צויין לשבח "על אומץ לב ודבקות במטרה" - ובתיאור המעשה רשום, כי למרות שינון קיבל פקודה ממפקדו לתפוש מחסה לא מילא אותה, "כי ידע שבפעולתו תלויה עבודת-הצוות, והמשיך בנתינת הסיוע ליחידה התוקפת" - עד שתוך כדי פעולתו זו נפצע מפגז-אויב. ב"ספר הגבורה" בהוצאת אגודת העיתונאים בתל אביב, וניצולי ברגן-בלזן, הוקדש עמוד לתיאור קרבו האחרון, וצוין כי חבריו הקימו גלעד במחנה-התותחנים, ועליו חקוק שיר שנכתב לזכרו.