"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אברהם, בן רחל ושבח, נולד ביום כ"ט בחשון תשי"ב (29.11.1951) ברחובות. ילדותו עברה עליו במשק של הוריו, בניר גלים והוא למד בבית-הספר היסודי בקבוצת יבנה ובבית-הספר החקלאי של הקיבוץ הדתי ביבנה. בבית-הספר אהב בעיקר גיאוגרפיה והיסטוריה, וכן מקצועות החקלאות, הקשורים בארץ-ישראל, בטבע ובאדמה, שאליהם היה קשור ובמקצועות אלה עשה חיל בלימודיו. מילדותו נמשך אברהם לעבודה במשק החקלאי. בבית-הספר היסודי לא הלך לבו שבי אחרי הלימודים. הוא אהב את המשק ונמשך יותר מכל אחרי הרפת, מקום עבודתו של אביו. בכל חופשה ובכל הזדמנות היה אברהם עובד שם. אברהם גויס לצה"ל בתחילת דצמבר 1969 ושירת ביחידה קרבית בנח"ל. אולם הוא שאף לשרת בחיל השריון, ביקש העברה והועבר לחיל התותחנים, שם שירת ביחידת תותחים מתנייעים. הוא עבר טירונות וקורס מ"כים, אחרי כן עבר קורס צניחה במסגרת בני-משקים בנח"ל וסיים כחניך מצטיין את בית-הספר לקצינים. לאחר שהשלים קורס קציני תותחנים מונה למפקד סוללת שדה בגדוד תותחים מתנייעים. בתום שירותו הסדיר המשיך בשירות הקבע, שראה בו את עתידו. הוא דאג לשמור על קשר אמיץ עם משפחתו ועם המשק. בחופשות, אחרי אימונים מפרכים ותרגילים ממושכים, היה בא לביתו ומספר להוריו על חוויותיו בצבא, דן עם חבריו על עתידו ואף מוצא פנאי לעבוד מעט במשק. הוריו של אברהם גידלוהו על ברכי תורה, עבודה ואהבת מולדת על-פי המסורת והוא רקם תכניות להקים בית יהודי-דתי בישראל. אברהם היה חייל מצטיין, מדריך מעולה וקצין אחראי ומסור. ביחידתו נודע כמומחה לארטילריה ושימש דוגמה ומופת לחניכיו ולחבריו הקצינים. למרות שהיה מפקד קפדן באימונים ושאף תמיד להגיע לרמת הביצוע הגבוהה ביותר, היה אהוב על חיילי הסוללה שלו. מפקדיו העידו עליו, כי הסוללה שלו הגיעה בדרך כלל להישגים הגבוהים ביותר תודות לידע המקצועי שלו, לשליטתו באנשיו ובכליהם ולנאמנות החיילים למפקדם. אברהם היה ישר לב וכן, ועם זאת בלתי מתפשר בענייני צבא, משמעת ומקצועיות. כך עלה בידו לפתח את גאוות היחידה בסוללה לשיאים שהיו לתהילה ולמופת. הוא השכיל להפוך את הסוללה לבית שני לחייליו. במלחמת יום הכיפורים היה אברהם מפקד סוללת תותחים מתנייעים, שלחמה בצפון רמת הגולן, ושימש כקצין קישור ארטילרי לסוללתו. בעת המלחמה רוכזו כל מאמציו למשימה עליונה אחת: לסייע באש לכוחות השריון, ואת זאת עשה כשהוא מקדם את התותחים המתנייעים שתחת פיקודו קרוב עד כמה שאפשר לכוחות המסתייעים. הוא עצמו נמצא באזור הלחימה, משם יכול היה לטווח את קני התותחים למטרותיהם. מפקדיו סיפרו כיצד התרוצץ אברהם בין המפקדות ובין המפקדים בשטח, כשהוא מבקש דבר אחד: מטרות. בידו מצפן ומפה, חשוף לאש האויב, נכון בכל רגע לערוך מדידות, לכוון, לסמן מטרות ולהמטיר אש תותחים. במהלך ההסתערות על מזרעת בית ג'אן ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), נפגע אברהם ונהרג בהפצצת מטוסים של הסורים על הסוללה שלו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במשק ניר גלים. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. הועלה לדרגת סרן בשישה באוקטובר 1973, והוענק לו ציון-לשבח מטעם הרמטכ"ל, שבו תיאר רב-אלוף מרדכי גור את לחימתו של אברהם: "במשך כל הלחימה היה בטנקים הראשונים של הגדוד וגילה אומץ לב ותושייה. במסירות רבה ניסה לארגן סוללות ארטילריה לגדוד והיה קופץ מהטנק תחת אש ארטילרית כבדה, כדי למדוד אזימוט מדויק ומטרות בשטח. במעשיו אלו גילה אומץ-לב, קור-רוח ומסירות". משקו, ניר גלים, הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי בני המשפחה, מורים, חברים ומפקדים על דמותו; חבריו ומפקדיו עזרו להוריו להקים במשקו אנדרטה מאבן, שהובאה ממקום נפילתו של אברהם הי"ד.