בין שני דורות

למעלה מחמישים וחמש שנים מפרידים בין לוחמי גדוד התותחנים הוותיק 829 לבין לוחמי הגדוד הסדיר ה"רעם" ברמת הגולן. במפגש נדיר שוחחו הלוחמים על תנאי השירות ואופי השירות של שתי התקופות

מאת תא"ל (מיל') אורי מנוס     2016/08/07 - 14:04:07

יוזמת המפגש באה משני מקורות. סגן עדי, מפקדת פלגה בגדוד “הרעם” הסדיר, ביקשה ממני שאעביר מור”ק לחיילי הסוללה ברמה”ג. מנגד, ותיקי גדוד התותחנים 829 שחצו מכבר את גבול שנת ה-70 לחייהם ביקשו לשחזר את מסלול הקרבות שעבר הגדוד במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, וכן שאספר על קרבות גדוד “נמר” במלחמה זו. בסיום הסיור ביקשו לבקר בגדוד תותחנים סדיר כדי “להתעדכן” באמצעים החדשים ולהיפגש עם החיילים. שילבתי את שתי הבקשות והנה התוצאה.
מרבית חברי קבוצת “הוותיקים” שימשו כמפקדי צוותים ורבי סמלים כבר מסוף שנות החמישים בגדוד המתנייע הראשון 404. הם המשיכו את שרותם יחד במלחמות ישראל, כולל מלחמת “שלום הגליל” בגדוד המילואים 829.
מעל תצפית תל סאקי, כשהמבט מופנה מערבה, זרמו הסיפורים. “במלחמת יום הכיפורים נסענו על גבי שרשראות על הכביש מהימ”ח באזור קריית מלאכי ועד דרום רמת הגולן, במסגרת אוגדת משה פלד באגד ארטילרי 213 בפיקודו של אל”מ דני אבידר,” משחזר אל”מ (במיל’) זרניצקי יצחק (זץ), אז סמג”ד 829. “כק”מ וחצי לפני תל סאקי,  עוצר אותנו על הכביש רס”ן מהצנחנים לבוש מדי א’ מצוחצחים ואומר לי ‘אני רוצה שתשמיד את הטנקים הסורים מולנו.'” (הקצין היה אלוף יורם יאיר – יה יה, אז מג”ד צנחנים 890 – א.מ.) אני מזהה מולנו כ-3 טנקים סורים ו-3 נגמ”שים. נתתי פקודת פריסה לקראת ירי כינון ישיר ורצתי מיד לצוות 3 בסוללה א’.”

הקרב של מפקדי הצוותים
אבי חפץ מסו”ל א’: “זה היה קרב של מפקדי הצוותים. כל מפקד צוות התמודד עצמאית מול הטנקים והנגמש”ים הסורים.”
אלפנדרי, רס”ל סוללה א’: “רצתי מיד לצוות 3 של נחמיאס התותח המטווח. הצוות לא הספיק לעשות תיאום כוונות, פעלנו במקביל בתצפית מהכוונת ומקדח הקנה. הסמג”ד שהגיע לצוות הורה לכוון לטנקים רק מקדח הקנה. ירינו פגז אחד.”
הסמג”ד: “הפגז הראשון, למרות שפגע רק בסמיכות לטנק, עצר את תנועת הכוח הסורי והם פנו לנסיגה מאזורנו.”
קצין הסיורים יואל גולדווסר: “הטנקים הסורים המשיכו לנוע מתל סאקי מערבה. אמנם לא סיכנו את התל, אבל על הכביש חנתה שיירה צפופה של דרגי האספקה של חטיבה 205. המשימה עברה לתותחי סוללה ב’ שהיו ממערב לסוללה א’.”
מספר מפקד צוות מסוללה א’ אורי גולן: “כשראינו את הטנקים הסורים חוצים את קו הראייה שלנו, ירינו בתחילה פגז חודר שריון שלא היה אפקטיבי. המשכנו בפגזי נפיץ. ראינו עשן שחור מתמר ממקום הפגיעה. כשנמוג העשן ראינו נגמ”ש סורי פגוע וחיילים נוטשים אותו. נראה לי שבירי שלנו הצלנו את ההספקה של חטיבה 205.”
כך החל גדוד 829 את מלחמתו ברמת הגולן. הגדוד המשיך לסייע בקרבות הבלימה וההבקעה ונשאר כמעט חצי שנה בשירות מילואים, עד להפסקת האש מול הסורים.

המפגש בגדוד “הרעם”
בזמן שאני העברתי מורשת קרב לחיילי הסוללה על מלחמתו של גדוד “נמר” במלחמת יום הכיפורים, סיירו הוותיקים וקיבלו הסבר על הכלים והארגון של הסוללה.
סמ”ר דור, מפקד צוות בגדוד “הרעם”, פרט את שגרת החיים, משימות הצוות והיציאות של הלוחמים הביתה. הוותיקים שמעו ממנו לראשונה שניתן לפצל ארגונית את הסוללה לשתי פלגות ולהישאר מבצעיים.
רס”ר (מיל’) אמיליו שור, נציג ודובר הוותיקים, הציג את דור הוותיקים: “את כל מסלול השירות שלי יחד עם מרבית חבריי הנמצאים פה עשיתי בגדוד 404 בחצור. מהטירונות ועד היציאה למילואים – את כל ההכשרות והקורסים עשינו בגדוד. 404 היה הגדוד המתנייע הראשון וכל תורת המתנייע פותחה ונכתבה בגדוד. לא היה שום ידע במקום אחר. שגרת החיים הייתה בעיקר אימונים. תעסוקה מבצעית כמו שלכם כמעט ולא הייתה. לעיתים השתתפנו במבצע בצפון וחזרנו מידית לבסיס הקבע. מי חלם בזמנו על מערכות ירי ממחושבות. הכל היה אצלנו ידני – מדחיפת הפגז לקנה ועד חישובי הירי שלקחו זמן רב. 
סמל דור, מפקד צוות כיום: “כמפקד צוות יש לי חובות ואחריות רבה, וזכויות כמעט שאין. אני אחראי על הכנת הצוות לפעילות מבצעית ולשגרת יום יום.” כאן מתפרץ רס”ר אמיליו – “מבחינה זו אין שינוי במעמדו של מפקד הצוות. במשך 50 שנה לא השתנה שום דבר. כך היה גם אצלנו.”
סמלת לין היא מפקדת צוות בגדוד הרעם. “רציתי לעשות שירות של 3 שנים בדיוק כמו שעושה בחור, והבנתי שאוכל לממש זאת בגדוד הרעם. פשוט לממש את עצמי יותר ממה שאני יכולה לכאורה. ואני בטוחה שזה יעזור לי גם בתפקידים בעתיד באזרחות.”
“איך את, כבת, מסתדרת עם מתן פקודות לבנים?” שאל רס”ר אמיליו. סמלת לין הגיבה כי “יש בעיה, בתחילת תפקודי כמפקדת צוות זה לא היה לי קל. לבנים היה קשה לקבל פקודות מבת. במשך הזמן השכלתי לשלב את פקודותיי בצורה נוחה יותר מבלי לוותר על ביצוע המשימה. נוסף לכך, יתרוני כאשה מאפשר לי להבין טוב יותר מבן את צרכיהם ובעיותיהם.”
אמיליו: “כשאת מגיעה הביתה לחופשה, איך מקבלות אותך החברות שלך”? לין עונה: “אין לי כבר חברות כלל. אבל ההתייחסות של משפחתי היא מורכבת, מצד אחד הם גאים במה שאני עושה ומצד שני מדי פעם סונטים בי “מה את פריירית בשביל מה את צריכה את זה. אבל זה לא משפיע עלי. אני יודעת בשביל מה אני פה.”
סגן עדי המפל”ג וסרן עדן המסו”ל בירכו על המפגש וסיכמו את תחושת החיילים. “חשוב לנו להכיר מקרוב את המורשת של חיל התותחנים מאנשים שחוו זאת, דרכם הבנו עד כמה התפתח חיל התותחנים  מאז ועד היום. זה עוד נדבך להגברת המוטיבציה לשירות.”
הוותיקים סיכמו לעצמם את המפגש: “מי היה מאמין שנגיע לטכנולוגיה מתקדמת כזו בחיל התותחנים. יותר מכל התרשמנו מאיכות הלוחמים והמוטיבציה שלהם לשירות. מפקדי הצוותים של היום יותר עצמאיים ויש על כתפיהם אחריות רבה יותר. אין להם שום תנאים משופרים יותר מאשר אנשי הצוות. כמו בימינו.”
לאחר המפגש ניגש אלי אחד מחיילי הסוללה הסדירה ובהתרגשות אמר: “אם ככה אנחנו נראה בגיל 75 כמוכם זה יהיה אחלה”.