שדה הקרב של מלחמות ההווה מתרחש רובו ככולו בתווך האורבני. זהו פועל יוצא של הלחימה הא-סימטרית. יתרונותיו של האויב, באשר הן קיימות, מתמצות ומתעצמות בלחימה האורבנית. הלחימה של צבא ארה”ב בעירק ובמוקדי סכסוך אחרים התקיימה בערים ובכפרים. המהלך הקרקעי במלחמת לבנון השנייה נע מכפר לכפר. מאפיין זה עוד יתרחב בלחימה עתידית בלבנון, מאחר ומרחבי השיגור עברו משמורות טבע, מחוץ לכפרים, אל תוך הכפרים עצמם. על מבצעי רצועת עזה, לאורך השנים, כבר נכתב רבות בהקשר זה. העיור המתרחב בעולם והתכסית המסתמנת במוקדי לחימה – מצביעים על התווך האורבני כמושך תשומות צבאיות עיקרי, אם לא בלעדי, בחלק גדול מהתרחישים.
מבלי להיכנס לשיקולים של בעד ונגד מהלכים קרקעיים, הרי שבכל מתאר לחימה אורבני שהוא, נדרשת אש מנגד – אווירית וארטילרית – אם לתקיפת מטרות באשר הן ואם לסיוע קרוב לכוחות מתמרנים.
הקריטריונים לבחירה והפעלת האש, מתוך מגוון אמצעי האש, הינם:
זמינות – אש אפקטיבית (מוגדרת להלן) כאשר היא נדרשת, בין אם מדובר בקש”א בשטח ובין אם מופעלת על ידי חמ”ל מטרות. זמן תחילת התקיפה הוא פועל יוצא של התרחשויות בלחימה ומשך אפשרי לתקיפה תלוי במשך פגיעוּת המטרה (עלול להיות קצר – ע”ע מוחמד דף). המשמעות של זמינות גוברת במטרות פתע – אם מדובר בהפללה פתאומית של מטרה מבנק המטרות, ואם זאת מטרה מזדמנת בלתי ידועה מראש.
אפקטיביות – השגת ההישג הנדרש. למונח “הישג נדרש” הגדרות רבות. לצורך הדיון כאן אשתמש בהגדרתו המתמטית המשמשת לניתוח מטרות במודלים של חקר ביצועים: גרימת נזק נתון למטרה באופן שתוך פרק זמן t1 מתחילת התקיפה (חימוש ראשון) תפסיק המטרה לתפקד לצרכי לחימה וכל זאת למשך זמן t2. מתוך זה אפשר להבין כי אם נדרש t1 קצר להשגת הנזק (הפסקת ירי מתוך מבנה, למשל) ו- t2 גדול לשימור הנזק (מתן אפשרות לכוחותינו להשלים משימה בקרבת האיום) – הרי יש צורך בריכוז חימושים עם יכולות גרימת נזק למטרה. אך, וזה חשוב, בלי גרימת נזק אגבי עד כמה שהדבר מתאפשר.
צמצום נזק אגבי (Collateral Damage) – מזעור הפגיעה במי ו/או במה שלא התכוונו. זה יכול להיות בלתי מעורבים וזה יכול להיות גם כוחותינו עצמם.

הארטילריה הקנית בשדה הקרב האורבני
לארטילריה הקנית תכונה חשובה לצורך הדיון כאן – זמינות אבסולוטית. הזמינות נובעת מיכולת תגובה, הנמדדת בעשרות שניות מקבלת משימה, כנגד מטרה הנמצאת בטווח של קנה או קנים. דא עקא, הפיזור. הפיזור הסטטיסטי עומד בעוכרי האפקטיביות והרצון להימנע מנזק אגבי. מול אותן מטרות להן נדרשים קבועי זמן מאולצים להשגת האפקט הנדרש – יש לארטילריה חיסרון המתבטא בסיכויים נמוכים להשגת האפקט, עקב הפיזור, תוך פרק זמן נתון. יתר על זאת – אחוז נכבד של החימושים נופלים בצפיפות גבוהה יחסית מחוץ למטרה וגורמים נזק לא מכוון.
למותר לציין את כל אותם המקרים בהם פגזי ארטילריה גרמו לאסונות בלחימה ואותם מקרים שפגזים “זלגו” לקרבה מסוכנת לכוחותינו במהלך אימונים. חלק מאותם מקרים אמנם נובע משגיאות ולאו דווקא מפיזור טבעי של פגזים – אך זה לא משנה את העובדה כי הארטילריה הקנית אינה מניבה בקרב האורבאני את האפקטיביות הנדרשת. אמנם שת”פ הסיוע של מטוסי חיל האוויר לכוחות הקרקע הולך ומתפתח בסגירת מעגלים מהירה וקצרה בזמן, אך לרמת האינטימיות של ארטילריה בסיוע קרוב לכוחות – עוד רחוקה הדרך האווירית.
המענה טמון בשיפור משמעותי בדיוק הפגיעה של פגזי הארטילריה יחסית לנקודת הציון אליה נורו. אך לא רק בזה. עצם קביעת נקודת הציון לירי דורשת דיוק משל עצמה. החטאת הפגז מהנקודה בה היה אמור לפגוע בשטח מורכבת מפיזורי איכון נקודת הציון ופיזור היריות סביב אותה שגיאה.
הדיון באפשרויות דיוק מדידת נקודת ציון בזמן אמת בזמן לחימה לא ייעשה כאן. די אם אציין כי הנושא נמצא בחזית הפיתוח של חברות רבות ויש להניח כי בטווח של שנים לא רבות יוכל כל מפקד קרקעי לאכן נקודת ציון בדיוק חד ספרתי קטן של מטרים.
מבלי להיכנס לנבכי ההסבר המתמטי אומר כך: ככל שהפיזור קטן, סיכויי הפגיעה של פגז במטרה גדלים וסיכויי ההחטאה קטנים. אולם – עצמת הגידול בסיכויי הפגיעה קטנה מעצמת הקיטון בסיכויי ההחטאה. כלומר – הקטנת הפיזור תורמת יותר למניעת נזק אגבי מאשר לסיכויי הפגיעה. באופן זה עלול גודל פיזור המספיק להישג נדרש – לגרום עדיין לנזק אגבי לא מקובל ויש להקטינו עוד. הדיון במספרים מוחשיים צריך להיעשות על ידי הצבא המפעיל. למעשה צריך הצבא להחליט מהו הסיכוי המקובל לנזק אגבי ומכאן ייגזר דיוק הירי.

הפתרון – טיל מקנה
בראשית הדברים, אני מבקש לתקן טעות רווחת משטף הדיווחים על הירי מרצועת עזה. מרצועת עזה לא נורו טילים לשטח מדינת ישראל, ככל הידוע לי. מרצועת עזה נורו רקטות ופצצות מרגמה (כן נורו טילי נ”ט, אבל זה נושא אחר). כל החימושים שנורו מרצועת עזה טסו במסלול בליסטי ללא ניהוג מכוון. טיל הוא חימוש מנוהג, ואחת היא אם בזנבו רקטה או שנורה מקנה. פגז שמסלולו מתוקן כדי להביאו אל נקודת הציון שאליה נורה – הוא טיל מקנה.
בעשור האחרון קודמו מספר תכניות שתכליתן תיקון מסלול פגז (Course Correction). אמנם פותחו בעבר פגזים ארטילריים עם ראשי ביות לציון לייזר (Copperhead האמריקאי ו-Krasnopol הרוסי) אך אלה, על אף שהוכחו טכנולוגית, לא עברו את משוכת ההיתכנות המבצעית ונרכשו במשורה. כל הפיתוחים כיום מבוססים על נהוג כנפונים כמו בטיל. הכנפונים מורכבים על גוף הפגז או במרעום שבחרטומו. הניווט מתבצע על ידי מערכת אינרציאלית מגובה ב- GPS ובקיצור GPS/INS. ניווט זה מתורגם לפקודות הנעת כנפונים הגורמים להסטת הפגז אל עבר נקודת הציון של המטרה שהוזנה לתוכו. 
תיקון המסלול המתקדם והמדויק ביותר נעשה בשני צירים – ציר הטווח וציר הסטייה האופקית של הפגז (2 Dimensions או 2D). לפיכך מושתתים כל הפתרונות על מערך של 4 כנפיים המאפשר שילוב של הסטה בשני הצירים. פגז יוצא מהקנה במהירויות סיבוב עצומות (מאות סיבובים בשנייה) ואת הכנפיים יש לייצב בטרם יחלו בניהוג, לכן מתבססים כל הפתרונות על הפרדת ההיגוי מסיבוב הפגז. זה נעשה על ידי מסב המפריד את מנגנון ההיגוי מסיבוב שאר חלקי הפגז (מרעום קדמי) או עצירה מוחלטת של גלגול הפגז (כנפיים בגוף הפגז).
הפגז המדויק המבצעי הראשון, האקסקליבר (Excalibur), פותח כפגז ייעודי כאשר מערכת הניהוג נמצאת בגוף הפגז. הוא מצויד ב-4 כנפיים לניהוג וזנב מסתובב לייצוב הפגז (שסיבובו נעצר על ידי הכנפיים). הדיוק המוצהר על ידי חברת ריית’יאון הוא 5 מטר CEP. קרוב לאלף פגזים נורו בעירק ואפגניסטן בהצלחה מרובה תוך פגיעה מדויקת במטרות ללא נזק אגבי. חסרונו הבולט הוא מחיר של כ-70 אלף דולר, וחסרון נוסף נוצר מהכנסת מנגנון ההיגוי לתוך גוף הפגז תוך ויתור על חנ”מ ובעצם הקטנת האפקט של הפגז. 
פתרונות הניהוג שפותחו בהמשך עסקו בהרכבת מרעום מנהג במקומו של המרעום הסטנדרטי בחרטום הפגז. באופן זה לא שונה הפגז ונשמר האפקט המקורי שלו.
הפיתוח הראשון שהפך מבצעי הוא מרעום מתוצרת חברת ATK הנקרא KGP ((Precision Guidance Kit, אשר נמצא בשרות הצבא וגם המרינס האמריקאי. סיבוב המרעום מנותק מהפגז על ידי מסב אך נשלט ממנגנון דמוי דינמו. כנפי המרעום הן קבועות בזוויות מיוחדות. ההיגוי נעשה על ידי סיבוב קל והטיית כל הכנפיים עם גוף המרעום כדרך שמנהג מטוס. מרעום זה הותאם גם לפצצות מרגמה 120 מ”מ הנמצאת בשרות הצבא האמריקאי. הדיוק בהיגוי מסוג זה אינו גבוה. צבא ארה”ב מצהיר על CEP טוב מ-50 מטר עם שאיפה להגיע לפחות ל-CEP של 30 מטר. חיסרון בולט של מרעום זה הוא בארכו שאינו מאפשר הרכבתו על פגזים נושאי מטען. מחירו של המרעום לפי העיתונות הוא 13.5 אלף דולר בייצור ראשוני. דגמי מרגמה של המרעום הופעלו בשנה האחרונה של הלחימה באפגניסטן.

מציון תצא הבשורה 
שני מרעומים מדויקים יותר מהמרעום האמריקאי מפותחים בישראל. גם בהם המרעום מופרד באמצעות מסב מגלגול הפגז. מרעומים אלה משתמשים בכנפונים נעים לצורך היגוי כשם שהדבר נעשה בטילים. המרעום האחד הוא Silver Bullet המפותח על ידי BAE Systems Rokar. הדיוק המוצהר על ידי רוקאר בעלון המוצר –  20 מטר CEP. המרעום השני הוא TopGun המפותח על ידי מפעל מלמ של התעשייה האווירית. הדיוק המוצהר על ידי מלמ בעלון המוצר – 10 מטר CEP. יחד עם זאת נמצאים שני המרעומים עדיין בפיתוח ויתכן כי הביצועים ישופרו.
מרעומים אלה יאפשרו העסקת מטרה והגעה להישג נדרש על ידי קנה או שניים, ובכך להגיע לספיקת מטרות גדולה לאורך זמן. לזה יש גם משמעות לוגיסטית לא מבוטלת כאשר יותר מטרות מועסקות למנת תחמושת נתונה.
לסיכום – ניתן לצפות כי מציון תצא הבשורה של ארטילריה קנית מדויקת שתחולל מהפכה בסיוע האש לקרב האורבני. 
הכותב היה ממקימי גוף החק”ב של חיל התותחנים לאחר מלחמת יוה”כ והענף לניתוח מערכות של זרוע היבשה.