“חיל התותחנים שאני עוזב, אינו דומה לחיל שאליו התגייסתי לפני כמעט 30 שנה”, אומר תא”ל רועי ריפטין בשיחה אחרונה כקצין התותחנים הראשי, הקתמ”ר. ריפטין הוחלף על ידי תא”ל אלון קלוס, ויצא לחופשת פרישה באוגוסט 2015. בראיון עבור “תמיד תותחן” השתתף גם תא”ל (מיל’) אריה מזרחי, שהוביל את חיל התותחנים במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. ריפטין התגייס לצה”ל אחרי שמזרחי כבר היה לאזרח, ב-1986. 
“אתחיל מכך שאני מסיים 29 שנות שירות, שכמעט את כולן עשיתי בחיל התותחנים”, אומר ריפטין. “התחלתי כתותחן מהשורה בגדוד ‘רומח’ (באותם ימים תומ”ת בקוטר 175 מ”מ, כיום שם של מערך הרקטות החדש לטווח של 40 ק”מ). בשנת 1988 סיימתי קורס קצינים וביקשתי לחזור ל’רומח’, אבל בגדוד ‘דרקון’ שהיה אז במבוא שילה. מפקד הקורס התחיל לצחוק על זה שאני רוצה לשוב למערך ה’רומח’ כקצין, ואמר לי ‘יאללה תחזור לשם’. כקצין צעיר ב’דרקון’, נכנסתי לתפקידי הישר לאירועי האינתיפאדה הראשונה. 
“בגדוד, הייתי שותף לפרידה של ה’רומח’ מצה”ל ולכניסה של ה’רוכב’. הייתי ק”ס (קצין סיור) בסוללה א’, וקע”ת (קצין עמדת תותחים) בסוללה ג’. אחרי זה הייתי מסו”ל בסוללה ב’. בגיל 22 בערך סיימתי תפקיד מ”פ. היום עושים את זה בגיל 29. זו הייתה תחילת הדרך. עוד אבני דרך משמעותיים מבחינתי: הייתי מג”ד ‘אייל’, אחד האחרונים לפני שהגדוד עבר למערך המילואים. בתור מג”ד קורס מפקדים ‘נפגשתי’ עם האינתיפאדה השנייה. ביליתי כמעט את כל התקופה עם גדוד קורס מ”כים.
“ב-2005 נכנסתי לתפקיד מפקד 282. במקביל, הייתי מפקד החטיבה המרחבית בגזרת מכבים – כנראה המח”ט המרחבי האחרון בחיל התותחנים. ואז, פרצה מלחמת לבנון השנייה. אחרי המלחמה הייתי בהכנה של האגד לאירועים מבצעיים. בסך הכל, פיקדתי על 282 כמעט שלוש שנים. לאחר מכן יצאתי מהחיל לתקופה של כמעט חמש שנים – הייתי ראש מחלקת התכנון באגף המבצעים במטכ”ל וראש מחלקת תורה וארגון בזרוע היבשה. 
“צברתי ניסיון לא רע בכלל בחטיבת המבצעים, כולל ‘עופרת יצוקה’ בהיותי רמ”ח תכנון. הפקנו אז הרבה מאוד לקחים מניהול המלחמה של המטה הכללי ב-2006. זו הייתה באמת התנסות מרתקת. אחרי תפקיד רמ”ח תוא”ר בזרוע היבשה הגעתי לתפקיד הקתמ”ר, עם ראייה זרועית. אני יישמתי את תר”ש ‘תפן’ בזרוע, עשיתי גם תכנון של התר”שים הבאים – ‘חלמיש’, ‘עוז’ ו”תעוזה’ – שלא התממשו. לכן, כשהגעתי לתפקיד הקתמ”ר, כבר הייתה לי מספיק הבנה של התנהלות המטה הכללי, של תהליכי בניין כוח ועוד”.
כשהתגייסת לתותחנים הכל היה מבוסס על מערך התותחים המתנייעים, ואילו כיום יש גם מערך של מטוסים בלתי מאוישים וחימוש מונחה מדויק ובאחרונה גם מערך של רקטות ארוכות טווח. מה העיקר בחיל?
“בתפקידי כרמ”ח תוא”ר למדתי שבמערך הסדיר 60 אחוזים מהכוחות שייכים ל’מיוחדים’ ו-40 אחוזים לתותחים. בעולם המילואים, כמעט 80 אחוז זה עדיין תותחנים. ככלל, יש לנו טילים, רקטות, איכון. האמצעים היום הרבה יותר איכותיים ומתקדמים. מה שהבנתי כקתמ”ר זה שאנו צריכים לעשות הרבה יותר גיוון בתוך החיל מבחינת תפקידי הפיקוד. אני אישית גיליתי את עולם החמ”מ (חימוש מונחה מדויק) רק אחרי שכבר הייתי בתפקיד בכיר. לכטב”מ (כלי טיס בלתי מאוישים) נחשפתי בתור קצין אג”מ. כיום, מג”ד ‘נמר’ בכלל צמח במערך החמ”מ, מפקד בכטב”מים הוא איש תותחים. עשינו ‘פריש-מיש’ טוטאלי בתפקידי הפיקוד כאשר השאלה העיקרית במינויים היא לא מה כל אחד יודע להפעיל באופן מקצועי, אלא כיצד מפעילים מערך אש שלם.
“בעבר, לא אפשרנו לאלה המגיעים ממערכים מיוחדים לממש את הפוטנציאל שלהם. כיום, בפעם ראשונה, איש ‘תמוז’ ממונה להיות מפקד אגד סדיר בחיל התותחנים. מעבר לכך שהוא קצין מצוין, אנשי החמ”מ האחרים רואים שיש הזדמנות לקידום, והם מביאים איתם יכולות וארגון אחרים.
“למדתי שכך אנו ממצים יותר טוב את האנשים המעולים שלנו. פעם, בחרנו אנשים דרך קורס הטיס. הרבה אנשים הגיעו לחיל אחרי שסיימו את דרכם בקורס. אני אישית וויתרתי על קורס טיס, אבל בקורס הקצינים שלי, מתוך 30 צוערים היינו רק חמישה שגדלו בתותחנים, וכל השאר היו ‘טייסים’”. 
כיום, כל המתגייסים רוצים להגיע לעוצבת “קלע דוד” של החימוש המדויק ומערך הכטב”מ הטקטי “רוכב שמיים”?
“צריך לעבור את המיונים כדי להגיע לשם. מתוך המתגייסים אנו ממיינים לשם סדר גודל של 20 אחוז”. 
מה המוטיבציה הכללית לשירות בחיל?
“בגיוסים בשנים האחרונות אנחנו בערך ביחס של 1:1. כלומר, כל מי שמגיע לחיל רצה את זה באחת העדיפויות שלו. אנחנו במקום הכי גבוה מבין חילות השדה, למעט החי”ר, ובהפרש גדול מחילות יבשה אחרים. אנחנו מאוד טובים בהכשרות. בגדודים, יש נשר טבעי, והוא ממוצה כמעט כולו בתוך מערך תומכי הלחימה. אני חושב שפשוט תפסנו שהמתגייסים לתותחנים הם לא החבר’ה של החי”ר – עם סכין בין השיניים – אבל בתור כאלה שכן רוצים להיות לוחמים אנחנו אלטרנטיבה טובה”.
אנשים נמשכים לצד הטכנולוגי של החיל?
“אני חושב שנוצר מצב של אופטימיזציה בין המקור של האנשים בחיל – יישובי וסוציואקונומי – ובין הציפיות שלהם מעצמם לגבי השירות הצבאי והציפיות הקרביות. בתותחנים, אתה נמצא בעולם הקרבי אבל לא עם צבע על הפנים וכדומה. בסופו של דבר, החיילים בתותחנים עושים תעסוקות מבצעיות כמו כל כוחות החי”ר. אני חושב שמבצע ‘צוק איתן’ נתן לכולנו את התחושה עד כמה התותחנים רלוונטיים. בסוף אתה מרגיש ממוצה מאוד בעולם הקרבי. מעריכים את הלוחמים”.
אריה מזרחי: “החיל עבר התקדמות נדירה. אני זוכר שבכנס האש בשנת 2013 ריפטין דיבר על האש הרשתית. בהתחלה אמרתי לעצמי ‘מה זה אש רשתית’? הרי בתפיסה הפשוטה אנחנו יורים כדי להרוג אויב. כיום, גם בגלל הכנס וגם בזכות דברים שלמדתי, בינתיים, מתוך החיל, התותחנים הגיעו לאופטימיזציה ולמיצוי מלא של מה שאנחנו רצינו במלחמות של פעם.
“הייתי קתמ”ר של המלחמה הגדולה האחרונה, מלמת לבנון הראשונה, בה הופעלו 50 גדודי ארטילריה. כיום, כשמתמקדים בהפעלה ובמה שעושה התותחן – הפעלת האש הקיימת, מערך מתקדם או סודי, מטוסים, או כל דבר שהורג – התפיסה היא שאיש חיל התותחנים הוא המנצח על התזמורת. הוא המתאם והמפקד של כל העניין, וזה מדהים: היכולת של התותחנים לקחת את הטכנולוגיה ולתרום אותה לטובת המטרה. בעזרת האש הרשתית אנחנו מרכזים את כל היכולות שיש לאש, ויודעים להרוג הכי טוב את המטרה בזמן הכי קצר ובמיצוי מלא של הפוטנציאל. בעיניי, זה חזון לדורות”.
אז הקתמ”ר, האם אתה רואה ביישום חזון האש הרשתית כגולת הכותרת של החיל כיום? 
“מה שעשו במשך כמעט שני עשורים, עוד הרבה לפניי, זה לאסוף יכולות אש ולהביא אותם לתוך החיל – יכולות כמו ה’תמוזים’, רקטות ה-MLRS במקום תותחי ה’רומח’, ועוד ועוד – לאט לאט נערמו הרבה מאוד יכולות באותו הארגון. 
“הסיפור מבחינתנו בשנים האלה הוא הסינרגיה בין היכולות השונות, וכאן היה הפער. היו המון יכולות, אבל היכולת לשלב ביניהן הייתה הבעיה המבצעית. כשהתחלתי את תפקידי כקתמ”ר, שינינו את מבנה מרכז האש: כיום הוא מסתכל על שילוב בין יכולות ולא על היכולת העצמאית של כל אמצעי. דבר שני, בתחילת הדרך כתבתי את התפיסה של האש הרשתית. ההיגיון שלה אומר – יש לי מגוון יכולות אש ועכשיו האתגר שלי הוא לחבר את יכולת האש עם המטרה ובזמן הנכון. המומחיות שלנו תהיה איך לחבר את האמצעים נכון ואיך להפעיל אותם. 
“העתיד הוא תפיסת האש הרשתית. הסיפור הרשתי הוא מה שייקח אותנו קדימה. הרשת היא לא רק של תוקפים, מה שאני מבין שיקרה זה שאנחנו (חיל התותחנים) נהיה אחראים גם על האיסוף, כבר היום האיכון אצלנו, ואיכון זה איסוף”. 
אבל האם התוצרים של האיסוף הולכים לחיל או לגורמים מחילות אחרים?
“בוודאי. הכול נשפך לתוך מערכת השו”ב. משם זה עובר למי שצריך את המידע. אחרי האיסוף יש את יכולות התקיפה, היבשתיות וגם האוויריות. ברמת החטיבה והאוגדה, מי שמחליט על התקיפה זה חיל התותחנים. יש לנו מיצוי נכון של היכולות כבר מרובד האיסוף והתקשוב. ניתן לשעבד לא רק יכולות שלנו: אפשר לשעבד לטובת המטרה. אפילו טנק – אם הוא בשטח, אני אדע להפעיל אותו”.
עוד מאפיין של מטרות בשדה קרב מודרני זה זמן חיות מאוד קצר, או שמוגזם לומר את זה?
“זה אנדרסטייטמנט. בגלל זה בנינו תאי תקיפה. מה הרעיון? אתה מחבר אוסף ותוקף שמדברים אחד עם השני כדי לפעול נכון מול מטרה”. 
אז יישמתם מעין קונספט של “מכרז מטרות”?
“אני לא מקבל את המושג הזה. אנחנו מדברים על הפעלת אש כמו בשירות המוניות ‘גט טקסי’. בפירוש, לא משנה מי המבצע, משנה מי רואה ראשון ומי הזמין ביותר כדי לפגוע במטרה. הרציונל הוא שכל מ”פ חי”ר או מ”פ שריון וגם מג”ד ילחץ על כפתור, והראשון שזמין לו יפגע במטרה שהוא מסמן. הקש”א הדיגיטלי זה אפליקציה שיש לנו על מערכות השו”ב של החי”ר ושל השריון. הוא מזהה מטרה, לוחץ על כפתור. למשל, הטנק מזהה את המטרה והנ.צ. עובר לסוללה. הכול במעגל סגור. הדלתא שתהיה כנראה בהמשך זה שכל יקרה בזמן מאוד מהיר”.
אריה מזרחי: “לפי מה שראיתי, במבצעים האחרונים, החיל הגיע להישגים מדהימים. סיפור חילוץ הכוחות הלוחמים מקרבות סג’עייה ורפיח יהיו סיפורי אגדות של חיל התותחנים”. 
ריפטין: “בוודאי. אתה שומע גם את אלוף פיקוד הדרום מדבר על זה וגם את אנשי הכוחות המתמרנים”.
האש הסטטיסטית ש”כיכבה” בקרבות האלה, חזרה בתפיסת הצבא?
“חד משמעית, כן. כולם עדיין מבינים שהכיוון צריך להיות נשק יותר מדויק ובתפוצה יותר רחבה ובאמצעים יותר שכיחים. בניין הכוח ברמת היכולות זה להביא אמצעים ייחודיים שייתנו לנו אפשרויות רחבות. גם הארטילריה הקנית צריכה ללכת צעד קדימה”.
האם בשלוש השנים של כהונתך התקדם עניין הפלטפורמה של תומ”ת חדש לחיל?
“התקדם מאוד. התובנה היא שצריך להחליף את הפלטפורמה הקיימת בצה”ל. עכשיו, צריך לדבר על תקציבים. אני יודע שזה נמצא בשיח במטה הכללי עם הרבה מאוד תהודה, וזה לא מובן מאליו. מעולם לא היה מדובר על הנושא הזה יותר מאשר היום. ‘צוק איתן’ נתן לזה ‘בוסט’ לא קטן. יש הבנה שאנו לא יכולים להמשיך עם פלטפורמה משנות ה-40 המאוחרות במאה הקודמת. הדבר הגדול יותר הוא העובדה שיצאנו למכרז של מרעום מדויק. זה אומר שרוצים בצה”ל תותחים גם לעוד 100 שנה. התותח עדיין בתוקף. ואם רוצים שמשהו יירה, את זה אז צריך תותחים חדשים, במגבלות המשאבים.
“אם מסתכלים בכלל על עולם היכולות, אז השקנו את מערך רקטות ה’רומח’ באביב 2015, וזה הישג גדול. הרקטות נקלטו טוב, בגדוד ‘הרעם’ כרגע. אנחנו הולכים לקראת גדוד נוסף של רקטות ‘רומח’. 
“אנחנו מדברים היום בשפה אחרת לגבי האגדים שלנו: היום קוראים לזה אגד אש ולא אגד ארטילרי. יש גדודי תותחים, אבל גם גדודי רקטות. בנינו שיטה חדשה. לכל אגד יש את מגוון היכולות – רקטה, טילים, פגזים”. 
האם רקטת ה”רומח” מכניסה את חיל התותחנים לטווחים שפעם היו רק באחריות חיל האוויר?
“לא, הטווח נושק ל-40 ק”מ. הטווחים של הרקטות עוד לא גדולים מספיק. הייתי שמח לעוד טיפה של טווח. אבל בינתיים זה בסדר גמור”.
האם התומ”ת החדש מיועד לטווח ארוך?
“בערך לטווח של 35 ק”מ. עם קליבר חדש (52). התותח החדש יידע להביא לנו יותר כוח בפחות סד”כ. אני רוצה שלושה אנשי צוות בכל תותח במקום 10 כיום. עם יכולת אש משופרת נוכל להוריד את מספר תותחים בסוללה וכך לצמצם ב-50 אחוז את סד”כ של ארטילריה בצה”ל. זה הרציונל. בקונספט עוברים מאגד ארטילרי לאגד אש. אני חושב שבמושגים ובטרמינולוגיה עוברים ממסייע לתמרון לתוקף ומסייע. ברגע שיש אוטונומיה בייצור מטרות, אתה יכול לתקוף גם בלי החיכוך של המתמרן מקדימה. זו דרך חשיבה אחרת שצריכים להתמודד אתה, ועסקתי בזה הרבה מאוד”.
הרמטכ”ל לשעבר, רא”ל בני בני גנץ, אמר  אחרי “צוק איתן” שבלחימה הזו התמרון סייע לאש ולא להפך. זו אמירה מוגזמת?
“זה מאוד תלוי בסיטואציה, אבל אני אוהב את זה. אני חושב שהוא דיבר על כך שהתמרון בעיקר מייצר מטרות. אם החיכוך מוציא את האויב החוצה כדי שניתן יהיה לתקוף אותו, אז זה מצוין”.
אריה מזרחי: “בשדה הקרב אתה צריך אומץ, צריך להסתכל לאויב בעיניים. נראה לי שגם בתנאים האלה, צריכים אנשים סופר רציניים לחיל”.
ריפטין: “אני משוכנע שקפיצת המדרגה לעוד 10 שנים תהיה עוד יותר גדולה מההתקדמות שהייתה עד עכשיו. ההתפתחויות הטכנולוגיות אדירות. תראו את הסמארטפון אל מול הפלאפון. כך גם קצב השיפור בשדה הקרב. החיל של אריה מזרחי וחיל התותחנים של היום  דומים רק  בדבר אחד – האנשים האיכותיים. 
“עם השנים, האיום השתנה. איפה שלא התאמנו את עצמנו, לקחנו חימוש שהותאם לסוג אויב מסוים ועשינו אדפטציה. 
“העולם של אז לא דומה לעולם הרקטי של היום. אני חושב שהאילוצים והמגבלות החלים עלינו כיום שונים מאוד. אנשים לא יוחלפו לעולם על ידי מכונות, אבל נצטרך יכולות של היתוך מידע, עיבוד מידע, יכולות ממוכנות שייתנו לנו המלצות על סדרי עדיפויות.
“אנו עוסקים בזה היום. העולם רווי מידע. המפקד יקבל את ההחלטה, על סמך מידע שיקבל. האחריות היא עליו. הדרג היורה הוא הנושא באחריות. הירי למטרה מסוימת הוא בסוף באחריות של מי שהיה בעמדה. היום תכנון האש נעשה במערכות שקובעות את הכללים והחוקים, ומקפיצה סדרי עדיפויות, ובסוף מישהו אחד מקבל החלטה”.
מה העמדה שלך בעניין הפעלת  אש אוטומטית בסגנון “רואה-יורה”?
“אני לא חי עם זה בשלום, וחושב שזה לא יתפוס. בעיקר בגלל ההיבט המוסרי, שיהווה בעיה. אנו נמצאים בעידן שלעיתים בהבזק של שלוש שניות שבו אתה ננעל על מטרה צריך להסיט את הטיל או הרקטה רק בגלל שבשנייה אחת נכנס לתמונה גורם בלתי מעורב, שלא צריך להיות שם. לכן, האש לא יכולה להיות מופעלת באופן אוטומטי”.
עד כמה חיל התותחנים, בעיקר הסטטיסטי, מרגיש מוגבל בגלל בעיות משפטיות או בינלאומיות?
“אם אתה מתכנן נכון, אתה שומר על לגיטימיות בשדה הקרב. צריך לדעת לפעול נכון וחלק מזה זה לדעת להתמודד עם אילוצים של הסביבה – כמו נזק סביבתי ואגבי. בעולם של שדה הקרב המורכב צריך לדעת להתמודד עם זה. 
“אנחנו מאוד נסמכים על הניסיון שלנו ברצועת עזה ועל זה בונים תפיסה בשנים האחרונות. אבל מידתיות תהיה שונה אם תהיה לעברו אש גדולה יותר”.
אריה מזרחי: “אחד הדברים שחשובים להבין, זה שבסופו של דבר מפקדים ומנהיגים הם בני אדם. אתה לא יכול גם ברמה הפוליטית לבוא ולהגיד ‘תשמע ירו עלינו 200 רקטות על חדרה ואנו לא נעשה כלום’. תחושת הנקם תהיה קיימת ומנהיגות צבאית ופוליטית תצטרך לקחת גם את זה בחשבון”.
ריפטין: “אני חושב שהדבר המרכזי לפנינו עכשיו זה להביא את האנשים הטובים ביותר לחיל התותחנים ולשמר אותם. אי אפשר להתפשר על אנשים כשיש את המערכים המתקדמים שהם צריכים להפעיל”. 
מה התוכניות שלך לאזרחות? 
“התוכנית הראשונה שלי היא קצת חופש אחרי 29 שנות שירות ברצף. אני סקרן מאוד לעשות דברים חדשים. אני בן 47, יש לי 3 ילדים. הציפייה שלי היא לעשות קריירה שנייה משמעותית והכל עוד פתוח. עוד לא מיציתי את עצמי. יש לי הרבה מאוד ניסיון ויכולת. עוד לא סיימתי את דרכי”.