ארבעה ממייסדי גדוד האיכון ההיסטורי לא נבהלו מחזאיי מזג האוויר שהבטיחו יום סוער בצפון גשום ומושלג. הם דהרו צפונה כדי לראות את יורשיהם בגדוד “עיטם”. היוזמה הייתה של אל”מ (מיל’) משה העליון (90), אשר כבר חודשים מפציר בי לתאם ביקור בגדוד הפרוס בצפון. המג”ד הנוכחי, סא”ל איתי גוטרמן, קפץ על המציאה, התלהב ואמר זו הזדמנות להראות לקציניו מאין החלה מורשתו של הגדוד שזה עתה קם מחדש.
יחד עם העליון התייצבו לדגל פקודיו בעבר: סא”ל (מיל’) מאיר צקלג, סא”ל (מיל’) אלכס רימון, והצעיר שבחבורה סא”ל (מיל’) מנחם (מנה) דווידזון (77). לשם הנוחיות נקרא להם “המייסדים”.
בכניסה למחנה הגדוד, אי שם במרומי הגליל העליון, קיבלה אותנו בחיוך הסמג”ד, רס”ן אפרת קייקוב (לא התבלבלתי, כן, סמג”ד בחורה). אפרת התנצלה בשם המג”ד שהוזעק הבוקר בדחיפות לכנס מג”דים. התכבדנו בארוחת צהריים מגוונת ומשביעה, כאשר תוך הלעיסה עוטים עלינו קציני הגדוד חסרי הסבלנות, הצמאים לדעת על ימיו הראשונים של גדוד האיכון בחת”ם.
צקלג תיאר את אחת התקריות בשנות החמישים מול הצבא הסורי ברמת הגולן, בה היו צריכים להפעיל בלילה זרקורי חת”ם כדי לסנוור את הסורים. רימון התפאר שבהיותו מפקד צוות של תותח “קרופ” הצליח בפגז אחד לפגוע במוצב סורי, שלאחר ימים התבשרנו על ידי האו”ם שפגז זה הרג 6 חיילים סורים.
אפרת, שחשה שהסיפורים ישבשו את תכנית הביקור, תפסה מנהיגות ואמרה “אני מציעה שנסיים לאכול, נעבור למשרדי ונעשה את הביקור מסודר”.

מורשת הגדוד מפי המייסדים
את הסקירה במשרד פתח העליון, ששימש בתפקיד סמג”ד בעת הקמת הגדוד: “על הקמת הגדוד הוחלט בסוף שנת 1951, כשהמטרה המרכזית הייתה לאפשר ירי מחושב על הארטילריה ומטרות אחרות בשטח האויב. הראשונים במפקדת קתמ”ר שעסקו בנושא היו שלמה כרמל ז”ל, קצין המחקר והפיתוח של החיל, ודב טירס ז”ל (אביו של תא”ל עודד טירה, לימים קתמ”ר). בשנת 1953, עם הקמת הגדוד, התמנה דב טירס כמג”ד ואני שובצתי לגדוד כסמג”ד. הגדוד כלל יחידות מדידות ויחידות איכון בהרכב מגלי רשף (מגל”ר), המאתרים מטרות על ידי תצפיות, ומגלי סוללות (מגסו”ל) באמצעים אקוסטיים. הגדוד התבסס על גרעין סגל סדיר והשלמות מילואים. לסגל הסדיר התקבלו בוגרי תיכון מרביתם במגמה ריאלית. ניתנה עדיפות לאיתור אנשי מילואים עם הכשרה כמודדים אזרחיים ומהנדסים. 
“כבר במבצע קדש (1956) הוצבה סוללת מגסו”ל מול רצועת עזה. בשנת 1964 חזרתי שוב לגדוד, הפעם בתפקיד מג”ד. לרשותנו היו שלוש גונדות, שתיים במילואים ואחת בסדיר. בכל אחת מהן היו: סוללת מודדים, סוללת מגל”ר, סוללת מגסו”ל, חוליית מטאורולוגיה וסוללת זרקורים 60 אינטש. זה היה הגדוד הגדול ביותר בהיקף כוח האדם בכל חיל התותחנים”.
“החישובים נעשו בלוח הארטילריה – מחשב עוד לא היה”, סיפר לצעירים צקלג. בהבינו כי להם אין מושג על מה הוא מדבר, פרט: “פשוט שרטטנו על גילון נייר עליו מודפסים קווי אורך וקווי רוחב כמו מפה. סימנו את מיקום התצפיות שלנו, שרטטנו בעזרת סרגל ומד זווית את האזימוטים של המיקום ממנו איכנו את הירי של תותחי האויב שדווחו על ידי התצפיות, התקבלה נקודת ציון ואותה מסרנו ליחידות התותחנים. זה לקח מספר דקות יקרות”. העליון הוסיף כי “לאחר מספר שנים קיבלנו מחשבים ידניים שפישטו והקלו על חישובי הנתונים”.
“לגדוד התקבלו בדרך כלל חיילים אינטליגנטים”, סיפר אלכס רימון. “אני התחלתי את שרותי כתותחן בגדוד תותחי שדה, גדוד ‘רשף’. כבר בשירות חובה מינה אותי המג”ד יצחק זימן לרס”ל בסוללה. עם הקמת גדוד האיכון בשנת 1953, הוזעקתי על ידי דב טירס לשמש כרס”ר הגדודי. התירוץ היה כי יש לי תעודת בגרות”.
“סיימתי קורס קצינים כחניך מצטיין – אז היה מקובל שמצטיינים שובצו בגדוד האיכון”, מנה מצטרף ומחזק את דברי רימון. “התחלתי כקצין במחלקת המדידות. שוטטתי בכל הארץ ומדדתי טריגים ויתדות כוון להצבת תצפיות ותותחים מדן ועד אילת. הייתי עצמאי – מגיע למחנה צריפין למפקדת הגדוד אחת לחודש לדווח מה עשיתי”.
בשלב זה מתפרץ סרן רן קופצובסקי, מפקד סוללה א’ הפרוסה בדרום. “מעניין, זו גם ההרגשה שלנו כקצינים בגדוד כיום. אנחנו מנותקים פיזית ממפקדת הגדוד ובמציאות זו וחייבים לפעול עצמאית – ארגונית ומבצעית”.
הסמג”ד אפרת מחזקת את דבריו של מסו”ל א’, תוך סקירת מבנה הגדוד: “כדי לתת מענה לאיכון ירי רקטות וטילים בשלוש חזיתות – לבנון, סוריה והדרום, בנוי היום הגדוד בהרכב של שתי סוללות סדירות והשלמות מילואים, כאשר כל סוללה מורכבת ממכ”ם נורית, שמוחלף בימים אלה על ידי המכ”ם החדש ר”ז, צוות מטאורולוגיה ו’מגן רוח’ שיהפוך מבצעי בתקופה הקרובה”.
העליון נדהם: “רגע ,רגע, לא הבנתי, אין לכם בכלל בגדוד אפילו מחלקת מדידות? איך אתם מודדים את נקודת הציון והכיוון הארצי של האמצעים?”
שאלתו של העליון מעלה חיוך רחב בפני כולם. אפרת מגיבה: “איך הגעתם לפה בדיוק של מטרים? היה לכם מכשיר באוטו המכוון על ידי לוויינים. מצאתם את המקום לא באמצעות מכוונים, מפות או יתדות כוון. גם אצלנו זה כך”.
בטרם יצאנו לבקר את צוות מכ”ם הר”ז (רב זרועי), הכרנו את שני המסו”לים הסדירים: הראשון הוא סרן רז קופצובסקי, מפקד סוללה א’ הפרוסה כיום בדרום. “התחלתי את שירותי כחייל בגדוד 405. עם סיום קורס הקצינים הוצבתי בגדוד כקצין מטאורולוגיה. המשימה של הסוללה ליצור התראה ולהגן על השמיים מפני חדירת טילים רקטות ופצמ”רים (פצצות מרגמה)”. המסו”ל השני הוא סרן רן כהן, מפקד סוללה ב’ הפרוסה בגזרת פיקוד הצפון. “התחלתי כחייל בגדוד ועברתי את כל מסלולי המקצוע. כעת נבקר בצוות הר”ז”, רן אמר. “תתרשמו מהמשימות והביצועים של הצוות”.

מכ”ם ר”ז 
סגן דור אורבך, מפקד צוות ר”ז, השתתף עם צוותו ב”צוק איתן” במשך שלושה שבועות. דור מעיד שהצוות והכלי הם כיום מבצעיים, ומאחוריהם ניסיון בהפעלת מערכות האש במהירות ובדיוק מרבי.
דור מסביר שישנם שלושה מרכיבים לר”ז – המכ”ם/אנטנה, מרכז השליטה בו מקבלים ומעבדים את הנתונים, והגנרטור. בסך הכל 26 חיילים מאיישים את המערכת, לוחמים ואנשי אחזקה המאחזקים בעיקר את מערכת התקשורת המשמעותית ביותר להפעלת המערכת.
ה”מייסדים” עושים מהר חישובים. כמה סד”כ הם היו צריכים להציב כדי לתת מענה לאיכון בגזרה כזו רחבה, ומסכמים: “כדי להקיף חזית כזו רחבה שמכ”ם הר”ז מכסה, היינו חייבים להציב כאן 3 גונדות איכון, בהרכב של לפחות 450 חיילים הכוללים מודדים, מגל”ר, מג”סול וגם מעופף, להטוטר ואפילו שתי נוריות, זאת במקום ‘ר”ז’ אחד. וגם אז הכיסוי היה לא מספיק, בטח לא לעומק וגם לא לגובה, שלא נדבר שמהירות התגובה שלנו הייתה איטית יותר, איכות הדיוק נמוכה יותר והטווחים בהם פעלנו קצרים יותר”.

“אני חשה שאני מגנה על אזרחי ישראל”
סמלת סתיו רידר מפתח תקווה משרתת שנה וחצי בגדוד ומפעילה את חמ”ל הר”ז. בהיותה תלמידת כיתה י”ב, כאשר קיבלה הביתה מלשכת הגיוס את ה”מנילה”, ביקשה להיות לוחמת. סתיו שובצה בגדוד האיכון. לפני השירות לא הכירה את חיל התותחנים ואת מערך האיכון בפרט. “אני אוהבת את העבודה המרתקת. לקחנו חלק באירוע האחרון באזור רג’ר על גבול לבנון, בתקרית בה נפלו מ”פ המסייעת וחייל גדוד ‘צבר’ מגבעתי. עם קבלת התרעה אני מעבירה את הנתונים לכיפת ברזל למתן צבע אדום בהתאם למדיניות המוכתבת, במקביל סוגרת מעגל אש עם יחידות התותחנים ומסייעת להם באיכון וטווח המטרה, ואם יש צורך מעבירה נתונים גם לכוחות חיל הים. העבודה בחמ”ל זו אחריות רבה, אני מגנה על החיים של אזרחים רבים בישראל התלויים ביכולת ההפעלה והגילוי שלנו”.
“מתי את יוצאת הביתה?” אני שואל. “11/3”, היא משיבה. המייסדים, שהקוד הזה לא מוכר להם עדיין, תמהים ושואלים “מה אומרים המספרים האלו”. “אתם זוכרים”, אני מסביר למייסדים, “במלחמת ההתשה נשארנו בקו שלושה שבועות ויצאנו שבוע. פה בקו נשארים 11 יום ויוצאים ל-3 ימים”.

סמג”דית ראשונה
רס”ן אפרת קייקוב פורצת את הדרך למפקדות רבות בצה”ל ובחיל התותחנים. אפרת שלושה חודשים בתפקיד. היא התמודדה על התפקיד מול מספר גברים, והכינה את עצמה במשך כחודש וחצי להסבה מקצועית למשימות האיכון של הגדוד. 
איך את מתמודדת כאישה לפקד על קבוצה שמרביתם ככולם גברים?
“אין שום סיבה שהגברים בגדוד לא יקבלו את מנהיגותי. בחיל התותחנים כבר למעלה מעשר שנים יש לוחמות במספר גדודים והעולם כבר רגיל לכך. אני התחלתי את שרותי בגדוד ה’רעם’ ושימשתי כמפקדת סוללה מבצעית”.
אפרת לא מקדישה זמן רב לעיסוק במאבק המגזר הנשי לשוויון ומחליפה נושא. חשוב לה לדבר על הגדוד. “’עיטם’ שונה בשגרת השירות מכל גדוד אחר. חיילי הגדוד מוצבים בגזרות השונות יום יום, 365 יום בשנה, נמצאים פרוסים בקווים בצפון ובדרום. בניגוד ליחידות אחרות, שבתכנית השירות השנתית שלהם יש פגרת אימונים, נופש וכו’, אנחנו פרוסים מבצעית כל השנה, בדריכות מבצעית המחייבת תגובה מהירה תוך שניות”.
“בחרתי את אפרת מבין כל המועמדים הגברים כסגן בזכות מי שהיא – תותחית אמיתית”, מספר המג”ד, סא”ל איתי גוטרמן. “הכרתיה כמפקדת סוללה בגדוד ה’רעם’. היא אינה נופלת מכל גבר אחר המקביל לה, במקצועיות ובתכונות מנהיגות, ואני נהנה מתפקודה ללא שום מגבלות”.
מה השאיפות האישיות שלך בשירות הצבאי?
“אני שואפת בינתיים להגיע לתפקיד מג”ד באחד מגדודי חת”ם. אני יודעת שזה לא פשוט לאשה.
“ברור לי שכאשר אנשא לחברי בקרוב ואצטרך להתמודד במקביל לשירות צבאי שוחק ומושקע בבניית בית ומשפחה, בטוחני שאמצא את הדרך הטובה לעשות זאת”.

“החיילים יודעים שהם העיניים של המדינה”
גדוד האיכון במבנה ההיסטורי שלו השתתף במלחמת יום הכיפורים. במבצע ליטאני, מרץ 1978, החלו באגדים הארטילריים הסדירים לקלוט את מערכות האיכון. במלחמת לבנון השנייה כבר פעלו מערכות איכון בכל האגדים הארטילריים, וגדוד האיכון שמושבו היה במחנה צריפין בוטל.
בשנים האחרונות החל תהליך מואץ של התחמשות בטילים וברקטות על ידי חמאס, חיזבאלה וארגוני הג’יהאד האסלאמי בסוריה. צה”ל הכיר בצורך לתת מענה מקצועי ונרחב יותר לאיומים. ההצטיידות בכלים מתקדמים מורכבים יותר מאשר בעבר מחייבת ריכוז מאמץ ארגוני ומקצועי שיאפשר רמה מבצעית טובה יותר מאשר הביזור הקיים. עם פיתוח מערכות איכון מתקדמות כמו הר”ז, הוחלט בשנת 2010 להקים את גדוד האיכון מחדש כדי לשמר ולתחזק מערכות יקרות ומתקדמות באופן ריכוזי ומקצועי. כיום גדוד “עיטם” כפוף פיקודית לאגד גולן.
סא”ל איתי גוטרמן משמש כבר חצי שנה כמג”ד עיטם. בחת”ם עבר גוטרמן את כל מסלולים – סמסו”ל בגדוד “שפיפון”, מפקד סוללת “מנתץ” וסמג”ד “הרעם”, ומאוחר יותר רמ”ד רקטי ואיכון במפקדת קתמ”ר בתקופה שנקלט בחיל מכ”ם הר”ז ומערכת המטאורולוגיה החדשה. לפני מינויו כמג”ד ‘עיטם’, שימש גוטרמן קצין אג”ם של עוצבת “קלע דוד”, ואף הספיק בין התפקידים לסיים תואר ראשון במשפטים.
בצוק איתן נוכחנו לדעת כי האש של מרגמות החמאס הייתה קטלנית. יש לכם היום תשובות לזה?
“מערכת ‘מגן רוח’ של התעשייה האווירית נכנסה כמבצעית כבר בעיצומו של ‘צוק איתן’. היא מסוגלת, כמו הנורית והר”ז, לאכן ולטווח ירי תלול מסלול. היא מיועדת להשלים את שתיהן. יתרונה בכך שהיא מסוגלת להתנייד על רכב קרבי קטן יותר כמו האמר, טרקטורון או נגמ”ש, ולהשתלב בצוות קרב גדודי או חטיבתי. המערכת מאתרת מטרות קטנות כמו מרגמה בודדת ולטווח הקצר. המערכת פשוטה להפעלה ופריסתה מהירה”, מספר גוטרמן. “מגן רוח” משנה את תמונת הקרב, מאפשר גמישות וסיוע עצמאי יותר לחטיבות המתמרנות.
מה הם האתגרים המידיים העומדים בפני הגדוד?
“אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך קליטה סופית של אמצעים חדשים. מכ”ם הרז מחליף בימים אלה את מכ”ם הנורית שיופעל על ידי יחידות המילואים. אנחנו עוקבים אחרי האיומים המשתנים לומדים ומיישמים דרכים להתמודד איתם. דוגמא לכם הוא הטמעת השימוש במכ”ם ‘מגן רוח’. המכ”ם, שהוכנס לפעילות מבצעית ב’צוק איתן’, עובר שלבי קליטה סופיים בגדוד. בנוסף לאמצעים המתקדמים, מה שמרכיב את היכולות שלנו הם האנשים, עם איכויות מקצועיות ומוטיבציה גבוהה. החיילים יודעים שהם העיניים של המדינה. ביקור כזה של המייסדים מחזק ומעודד, וכאן אנחנו מבינים שאי שם לפני שנים בנו את התשתית שאנחנו ממשיכיה”, מסכם בגאווה המג”ד.
קבוצת המייסדים – אל”מ (מיל’) משה העליון, סא”ל (מיל’) מאיר צקלג, סא”ל (מיל’) אלכס רימון וסא”ל (מיל’) מנה דוידזון – הודו למארחים על הביקור המרגש וסיכמו: “יש לנו נוער נפלא הממשיך את המסורת המפוארת של גדוד האיכון במסירות במקצועיות ובאהבת השירות הצבאי. יש על מי לסמוך”.