"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן ורה ודניאל. נולד ביום כ"א באב תשל"ה (29.7.1975) במישר. מימי נערותו היה אמיר מוקף בחברים רבים והם מספרים שהיה אדם אוהב חברה, המקדיש לחבריו ממיטב זמנו ויחד עם זאת תלמיד מצטיין בעל מחשבה מעמיקה וחריפה. אמיר החל את לימודיו בבית-הספר היסודי בגדרות. כבר מגיל צעיר היה ילד שיודע מה הוא רוצה, עומד בתוקף על רצונותיו ומשיג את מטרותיו. החל מכיתה ד' השתתף אמיר בשעורי העשרה במכון ויצמן. לצד הכישרון במדעים גילה גם כישרון מוסיקלי. שבע שנים למד נגינה בפסנתר והמשיך בנגינה בסינטיסייזר. אמיר אהב מאוד להופיע ובנעוריו השתתף בלהקות שונות בגדרות וברחובות, עמן הופיע באירועים שונים. בכיתה ז', ביוזמתו, עבר אמיר לבית-הספר התיכון "אורט" לכיתת המדעים. אמיר היה אהוב מאוד על מוריו וחבריו, אך כאשר קיבל, בכיתה י', זימון לבית-ספר חדש "בית-הספר למדעים ואומנויות" בירושלים, החליט להתנסות במשהו חדש, שיפתח בפניו אפשרויות אינטלקטואליות חדשות. אמיר עבר בהצלחה את בחינות הכניסה ועבר ללמוד בירושלים בתנאי פנימייה. בבית-הספר החדש התברר לאמיר שהוא מנותק מחיי החברה שידע עד כה ומוקף אך ורק בלימודים, ואף התגעגע למשפחתו ולבית החם שחיכה לו במישר. כעבור שנה שב אמיר הביתה ולתיכון "אורט", שם התקבל בזרועות פתוחות. אמיר המשיך במסלול ההצטיינות שלו והשתתף בתיכון בשיעורי העשרה, במסגרתם כתב עבודה בנושא המשלב בין מתימטיקה למוסיקה. העבודה הוכרה לאמיר כחמש יחידות בגרות והוא קיבל עליה את הציון מאה. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, התלבט אמיר האם להמשיך בלימודי עתודה, לבסוף החליט להמשיך בלימודי תעשייה וניהול, ולמד שנה אחת באוניברסיטת בן גוריון. היתה זו שנה טובה עבור אמיר, אך ציוניו לא סיפקו אותו והוא הרגיש שעליו לקחת פסק זמן מהלימודים, להתגייס, לחוות את השירות הצבאי ורק בסיומו להמשיך בלימודיו. באוקטובר 1994 החל אמיר את הטירונות במסגרת העתודה האקדמית והתגייס לצה"ל בדצמבר 1994. חבריו של אמיר זוכרים את חוש ההומור שלו, את אוסף הבדיחות העשיר, את אהבתו הרבה ל"גששים", שאת המערכונים שלהם ידע בעל-פה ואת אהבתו ל"קומדי סטור". אמיר היה חבר נאמן, שעזר לחבריו ללא היסוס, תמך בהם ויחד יצאו לטיולים ולסנפלינג. אמיר אהב לשוחח ולהתווכח על נושאים שונים והתעקש על דעותיו, אך יחד עם זאת היה פתוח להקשיב. על אמונותיו ועקרונותיו לחם בדבקות ובעקשנות, אך באופן תרבותי, מתוך רצון אמיתי לשכנע בצדקתו. אמיר היה מודע ליכולתו האינטלקטואלית. הוא חידד אותה והשתדל לנצלה במחשבתו המקורית. גם במהלך שירותו חיפש אמיר את הדרך לשילוב יכולתו האינטלקטואלית עם האפשרויות שחיל התותחנים מציע. מפקדיו של אמיר ציינו את האינטליגנציה הרבה שלו, את נכונותו ללמוד ואת אופקיו הרחבים. אמיר הוכיח מוטיבציה בשירותו, הוא השתלב בין חבריו לסוללה ורכש במהירות את אמון חבריו ואת הערכת מפקדיו. אמיר נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ז' בניסן תשנ"ה (6.4.1995). בן עשרים היה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בגדרות. אמיר השאיר אחריו הורים ושני אחים - אורן ויואב. בני משפחתו הוציאו לזכרו חוברת ובה דברי קרובים וחברים, המשרטטים בחום קווים לדמותו האהובה. לזכרו הם אמרו: "אמיר לא החמיץ שום הזדמנות. היה סקרן מאוד ורצה לטעום הכל ולדעת הכל. לנצח נזכור את אמיר באהבה גדולה ונכאב, שחייו נקטעו והוא לא הספיק להגשים את חלומותיו הרבים....."